איך נראו שולחנות החג בראשון לציון לפני 120 שנים?

סט כלים מפורצלן כחול
 

מסע בזמן  -  רגע לפני ראש השנה, מוזיאון ראשון לציון מפרסם את עדויות המתיישבים הראשונים המתרפקים על ערבי החג למרות האלתור בכלים, בריהוט וכמובן באוכל  * על השולחן- כלי פורצלן מפוארים שהועברו בירושה מדור לדור, בתוך הצלחות- מנות דלות בשל המחסור

 "השולחן היה ערוך על פי כל כללי הטקס, היו צלחות נאות, סכו"ם וגביעים למים וליין. מצד שני- המנות, על אף שהוכנו והוגשו בטוב טעם, היו מעטות ודלות" כך מתאר חיים חיסין, איש ביל"ו במושבה, עיתונאי ואחר כך הרופא של תל אביב הקטנה, את שולחן החג במשפחת דרובין ב-1890. תיאור זה של קיום המסורת החגיגית על פי כל הכללים, השימוש בכלי פורצלן שהועברו בירושה מדור לדור והאוכל המועט והדל שהיה בשל המחסור, חוזר על עצמו בעדויות נוספות מסוף המאה ה-19 בראשון לציון.

בשתי סעודות חג שנערכו ביפו, רגע לפני שמשפחת שליט עלתה לאדמת ראשון לציון, סיפר אב המשפחה אליעזר אלחנן כי בתוך הדלות והמחסור ניסתה אם המשפחה, שרה שליט, לייצר "שולחן חג" אירופי שעוצב באמצעים הדלים שעמדו לרשותה. הבית כבר עמד על תלו, אך עדיין חסרו בו רצפה, תקרה וטיח.

בנם, משה אהרון שליט מספר "במקום מפה הונח סדין גדול, במקום מנורה סודרה מחבת נחושת מלאה בחול שבו נתקעו גפרורים עטופים בצמר גפן ספוג בשמן. הפיתה נקלעה כדוגמת חלה, המאכלים היו דלים אך לילד הרך היה זה ממש משתה. ארוחת הערב הוגשה לנו סביב שולחן מוארך, אף הוא מעשה ידי אבא, שהיו לו שני לוחות עץ שניתן היה להאריכם בעת הצורך, ספסלים קטנים בראש ובקצה השולחן היו מיועדים להורים. פחי נפט הפוכים, שעליהם כריות, שימשו ככיסאות לילדים. מפות יפות וכלי שולחן יפים היו עדיין נחלת העבר. שרדו רק המיחם והסמובר, אך כושר הבישול של אמא גבר על הכל. הארוחה ערבה לחיכי יותר מכל אשר אכלתי מאז עזבנו את פולטבה, אפילו השעועית הירוקה של אמא קיבלה טעם מיוחד. אף מכוס החלב שהגישו לי נהניתי כמשקה תאווה, מכיוון שמזה חודשים לא טעמתי חלב."

בסעודת השבת שלמחרת הוכן עבור הילדים מאכל מיוחד: "דג מלוח קצוץ ומעורב בביצים קשות ובפרורי לחם טבולים בחומץ. התערובת עוצבה בצורת דג שעליו ציפוי כעין. הדג המונח בתוך 'בריכת' שמן, נדמה שוחה בים זהב בין איים של זיתים שחורים" ובכל זאת בעיניו של אהרון כילד היתה זו סעודת פאר.

יחיאל מיכל פוחצ'בסקי, גנן עברי, תיאר ארוחה דלה בבית דל, בית המייסד פרימן, שבו התארח בשנת 1885. בעלת הבית מיררה בדמעות על חייה הקשים ואילו בעל הבית היה שמח מאושר על נטיעותיו החדשות ועל חייו במושבה: "ראיתי חדר בלי רצפה וכל רהיטיו שולחן עץ גס ואילו ספסלים פשוטים. הסעודה היתה דלה כחדר עצמו"

שונה בתכלית הייתה הארוחה בבית משפחת בלקינד. האורח תהה היכן ובמה יאכל? הוא חיפש בחדר שולחן, כסאות, צלחות...להפתעתו הוזמן לשבת על שקי המספוא שבפינת החדר והסעודה- הייתה דווקא דשנה, הוגשה על גבי ארגז עץ חשוף ללא צלחות וללא סכו"ם. התרנגולת הצלויה והשמנמנה נחתכה בידיים ונאכלה עם לחם כפרי וטעים לשביעות רצון כולם.

ראשוני המושבה הגיעו ממזרח אירופה שם השתייכו בדרך כלל למעמד הבינוני. למרות תנאי החיים הקשים וללא קשר למצבם הכלכלי בארץ, לא נטשו רובם את מנהגי הבית שהיו מקובלים עליהם בארצות מוצאם. זאת ועוד, השולחן הערוך והכלים הנאים הדגישו עבורם את ההבדל בין החוץ השומם והפראי לבין הפנים כנווה שקט המשמר את אורחות חיים והתרבות שהיו מוכרים וחשובים להם.

 

בתמונות: כלי האוכל כפי שמוצגים היום במוזיאון ראשון לציון

כתב: יניב אוחנה, סגן דוברת עיריית ראשון לציון

 

21 בספטמבר 2014