תלמידות מחוננות ממרכז רון ורדי נפגשו עם כלת פרס נובל פרופ' עדה יונת

 

במרכז רון ורדי למחוננים מפעילים בשנה האחרונה פרויקט מיוחד להעצמת תלמידות מחוננות. במסגרת הפרויקט, נפגשה קבוצה של כ-15 תלמידות בחטיבות ביניים עם כלת פרס נובל הישראלית עדה יונת. המפגש התקיים במכון ויצמן. למפגש התלוו מנהל המרכז איתי ורמן ומנהלת מחוננים ומצטיינים בעירייה ברכה צויליך.

בפתיחת המפגש הסביר מנהל המרכז, איתי ורמן, אודות מרכז רון ורדי שהינו בית ספר למחוננים, הפועל תחת עיריית ראשון לציון ומשרד החינוך. ורמן: "גילינו שיש יותר בנים מבנות במסגרות שלנו בכל שכבות הגיל, ושככלל, יש יותר פרישה של בנות מבנים. לכן, הקמנו מסלול שמעצים בנות מחוננות. המטרה של הקבוצה היא להעצים בנות עם יכולות וכישורים מאוד גבוהים, לאפשר להן להגיע למקום שבו נוח להן למצות את הכישורים שלהן. בנוסף אנו פועלים לסייע לבנות להבין את המחיר שהן משלמות וכיצד יש להתמודד עימו, וכן לסייע להן למקסם את מקומן בעולם.

בפתח המפגש שאלה פרופ' יונת את הבנות האם הן רואות במחוננות שלהן בעיה. אחת התלמידות השיבה: מבחינה אישית זה מצוין, מבחינה חברתית זה מעיק...התואר מחוננת זה מקביל לחננה, זה להיות שונה".

תלמידה אחרת אמרה שהיא מרגישה שהיא לא חושבת כמו שאר בני גילה, אין לה תחומי עניין דומים, ושהיות המחוננים תלמידים בכיתה נפרדת יוצר ריחוק משאר בני השכבה.

על כך סיפרה יונת כי לאחרונה שבה מריגה ובמטוס הייתה נבחרת ישראל בכדורגל. במושב סמוך אליה ישב כתב קול ישראל והוא היה מאושר מכך שידעה שיש משחק כדורגל, "רק שלא ידעתי את התוצאה. יצא שבדימוי, אני לא צריכה לדעת על שום דבר אחר חוץ מהעבודה שלי. המצחיק הוא שבסופו של דבר לא דיברנו על כדורגל, אלא על מה אני עושה בעבודה שלי".

אם של אחת התלמידות שהתלוותה לקבוצה סיפרה שהיא אם לשתי בנות מחוננות, האחת בכיתה של מחוננים והגדולה בכיתה רגילה. הבת הגדולה, אמרה האם, חששה לדבר בכיתה כי זה יצר תגובות של החננה מדברת, וכעס על הידענות. "המסגרת של כיתת המחוננים מאפשרת להן לצמוח", אמרה האם.

עדה יונת הקשיבה בקשב רב לילדות, ולמרות שמטרת המפגש הייתה לשמוע על מחקרה ועל גילוי הריבוזום, ביקשה לשמוע יותר על הקשיים בדימוי העצמי שחשות הבנות. אחר כך סיפרה על ילדותה: "בתקופתי לא היו כיתות מחוננים ואנחנו רק אמרנו תודה שנותנים לנו ללמוד. משפחתי הייתה מאוד ענייה והייתי צריכה לעבוד כדי ללמוד. אבי נפטר בגיל 11, הייתה לי אחות בת שנתיים ואמי הייתה חולה. כשהחיים של אדם למטרות שרידות – כל הדברים האחרים מתגמדים לגמרי. יש דברים אמיתיים – אין אוכל, זה אמיתי. כל שאר הדברים, אפשר להתמודד איתם".

יונת הוסיפה, "לצערי עדיין יש סטיגמה על נשים חכמות. החברה עוד לא למדה לכבד אדם כאדם, אישה כאישה".

יונת הוסיפה שלנשים תפקידים מסוימים בחברה, הדורשים מהן להיות מצוינות כל הזמן, "כן מכבדים נשים שנותנות חייהן לשירה או משחק, זה בוודאי הרבה יותר מקובל מלהיות מדענית. המציגות צריכות להיות כל הזמן במיטבן וצריכות תמיד להיות מעל הממוצע. החברה לא בנויה לקבל בנות כמובן ובוודאי לא כשאתן באות בקבוצה שקוראים לה מחוננות. זה נמצא באווירה – אמירות כמו 'בחורה חכמה לא תמצא חתן'".

יונת סיפרה לבנות על תקופת לימודיה בMIT בבוסטון ועל היותה הסטודנטית היחידה, מתוך כ-7,000 סטודנטים, שהייתה אם לתינוקת. "זו הייתה התקופה שנשים פמיניסטיות התחילו להיות אקטיביות קבוצת סטודנטיות הזמינו אותי למפגש וחשבו שיש להם מישהי מיוחדת. הלכתי לפגישה וכמה מהן דיברו על כך שהן מרגישות כמו אובייקט מיני כשפועלי בניין שורקים להן. התרגזתי מאוד ואמרתי, תשרקי את קודם והם יהיו אובייקט מיני שלך. אמרתי להן, אני לא רוצה לבכות איתכן". יונת אמרה לתלמידות: "או נתמודד עם זה, או שנחיה עם זה או שנצפצף על זה".

העצה שלי, אמרה יונת, תמצאו את הנישה שלכן בחיים, שאתן נהנות ממנה ותעשו בה את הטוב ביותר שאתן יכולות.

יש סטיגמות. אפשר לנסות ולשנות את הסטיגמות בחברה. אם זה לא עובד – נסו לעשות את הטוב ביותר עבורכן. בסופו של דבר הסביבה תשתנה ואתן תשתננה.

על הזכייה בפרס אמרה יונת, אני לא חושבת שקיבלתי את הפרס כי אני אישה, אלא כי הגעתי לגילוי מדעי. אני רוצה להעצים נשים כמותכן ולהראות לכן שזה כיף. זה לא עניין של להקדיש חיי למדע, זה עניין של כיף יומיומי. כשהייתי בגיל שלכן רציתי לשרוד, הייתי ציונית גדולה ורציתי ללכת לקיבוץ. החיים זימנו לי משהו אחר. לא חשבתי שאהיה מדענית, לא ידעתי שיש מקצוע כזה, לא ידעת שיסכימו לשלם לי לחקור מה קורה בחלבון...".

המפגש הסתיים בהרצאה מרתקת של פרופ' יונת על הריבוזום.

כתבה: טליה סומך, דוברת העירייה

12 ביוני 2011