חביב זרובבל

 

חביב זרובבלפרטים אישיים:

בת זוג: שולמית
שנת לידה: 1894 תרנ"ה
מקום הלידה: א"י, ראשון לציון
עיסוק: פרדסן
שנת הפטירה: 1987 תשמ"ח
מקום הקבורה: ראשון לציון

 

ציוני דרך:

זרובבל חביב נולד בראשון לציון. על פי הצעתו של דוד יודילוביץ, ניתן לו שמו כסמל לשיבת ציון המודרנית ואות לאידיאל הלאומי שלאורו יתחנך.
מראשוני הילדים שהחלו את חינוכם בגן הילדים העברי הראשון שאך זה נוסד במושבה – בית הספר שלימים יקבל את שם אביו, דב חביב (לובמן). בהמשך נמנה על בוגרי המחזור הראשון של הגימנסיה הרצליה בתל אביב, אשר סיים את לימודיו בשנת התרע"ג, 1913. בתקופת לימודיו שם, הוא מנגן בתזמורת כלי הנשיפה, משתתף בהצגות שמועלות בגימנסיה ובתחרויות היאבקות; מצטרף לתזמורת הסימפונית הראשונה שהקים מר הופנקו ליד הקונסרבטוריון "שולמית"; יחד עם חבריו למחזור, הוא שותף פעיל בייסוד הסתדרות "הדור הצעיר" שחבריה מתגייסים למשימות הלאומיות והחברתיות של התקופה.
לאחר תום לימודיו , הוא נענה לצו הלאומי של מ. אוסישקין אשר דרש להכין משפטנים עבור הישוב היהודי והמפעל הציוני ויוצא ללמוד משפטים באוניברסיטת איסטנבול בתורכיה. לימודיו שם נקטעו בשל מלחמת העולם הראשונה.
בשנת התרע"ו 1916, התמנה מטעמו של אהרן אהרונסון לתפקיד ניהולי במסגרת המלחמה במכת הארבה שירד על הארץ. עם תום המבצע נשלח, בהמלצתו של מנהל מקוה ישראל אליהו קראוזה, לעבודה במחלקה החקלאית שבנגב במעמד של קצין תורכי ובתפקיד סגן מנהל. במסגרת תפקידו זה, העסיק מאות יהודים ובכך הצילם מעבודות פרך תחת ידם של קצינים תורכיים עוינים.
באותה שנה, בהדרכתו ובסיועו של חנינא קרצ'בסקי, מורה למוסיקה בגימנסיה הרצליה , מייסד זרובבל חביב בראשון לציון מקהלה ומנצח עליה. עם כיבוש הארץ על ידי הבריטים, לקראת תום מלחמת העולם הראשונה, התנדב לגדוד העברי הארצישראלי ("הראשון ליהודה"), שירת במצרים ובארץ השתתף בייסוד תזמורת הגדוד.
לאחר השחרור, בראשית שנות העשרים, למד חקלאות באוניברסיטת מונפליה בצרפת, תעשיית יין באוניברסיטת דיז'ון וגידול עופות בגאמבה, ליד פריז. בשנת התרפ"ד, 1924, נשא זרובבל לאישה את בת מושבתו, שולמית לוין, ויחד הקימו בית ומשק עצמאי ברוח האידאלים הלאומיים והחברתיים, בלב הכרמים שמחוץ למושבה, בתוך כדי הקפדה על עבודה עברית.
זרובבל חביב, כאביו לפניו, הקדיש את מרבית זמנו ומרצו לעבודה ציבורית הן בתחומי המושבה והן במישור הלאומי: בשנת התרפ"א, 1921, נבחר ל"ועד ההגנה" שהקים ברשיון הממשלה ונטל חלק פעיל בפעילות ההגנה בתקופת מאורעות; חבר פעיל ב"התאחדות האיכרים" הארצית ובועד החקלאי המקומי; חבר הנהלת הועד הארצי של קרן קיימת לישראל; חבר הנהלת "הלוואה וחיסכון" ומאוחר יותר, יו"ר ההנהלה' חבר הועד המקומי לחינוך ובמשך שנים רבות ראש הועד המפקח של בתי הספר במושבה. במסגרת תפקידו זה, יחד עם המורה אברהם סלומון והרופא ד"ר זוסמנוביץ, מוקם בשנת 1933 מגרש המשחקים במושבה; חבר הועד המפקח על בתי הספר הכלליים בארץ מטעם מחלקת החינוך של הועד הלאומי; חבר הועד המפקח של הגימנסיה הרצליה; חבר ברית הציונים הכלליים וציר מטעמה בקונגרס הציוני הי"ט, בשנת התרצ"ה, 1935.
היה לוחם קנאי לשפה העברית. כבר בצעירותו, בהיותו תלמיד הכיתה שבגימנסיה "הרצליה", בשנת התרע"ג, 1913, הריהו לוקח חלק בהתקוממות נגד החלטת הטכניון בחיפה ללמד בשפה הגרמנית. בחדרו אשר בפנסיון תל אביבי מתכנסים תלמידי המחזור של הגימנסיה יחד עם תלמידי המחלקה העליונה של בית המדרש למורים בירושלים ומנסחים תזכיר ובו דרישה ללמד בעברית. התזכיר מופנה אל "חבר הקורטוריום של הטכניקום". בהיותו נואם מחונן, נושא זרובבל חביב נאומים רבים בארועים של בני המושבה שהלכו לעולמם.
בשנת התרצ"ו, 1936, הוא מכהן כחבר הוועדה היוזמת להקמת מוזיאון רוטשילד במושבה וכמזכיר כבוד שלה והוא חתום על מגילת היסוד של המוזיאון.
בטקס יריית אבן הפינה למוזיאון, נושא זרובבל דברי ברכה בשם ילידי הארץ; ביום הזיכרון השני לפטירת הברון רוטשילד נושא הוא את דברי הפתיחה. מאוחר יותר, בתפקידו כראש המועצה הוא נואם בקבלת הפנים לספורטאים ערביים, אנגליים ועבריים ומדבר בשבח הספורט כגורם חשוב הן ביחסים הפנימיים בארץ והן בין בני לאומים שונים. יכולתו כנואם באה לביטוי ייחודי בעת שמילא שליחויות לאומיות בגולה: הראשונה בשנת התרצ"ז, 1937, עם צאתו בשליחות הקרן הקיימת לישראל אל גולת פולין, הגדולה בקהילות אירופה דאז, והשנייה – בתקופת מלחמת השחרור, כשיצא בשליחות הנהגת היישוב בראשותו של דוד בן גוריון (יחד עם יעקב אורי, ממייסדי נהלל) אל קהילות יהודי דרום אמריקה.
בשנת התרצ"ט, 1939, בבחירות לראשות המועצה המקומית בראשון לציון, עומד זרובבל חביב בראש רשימת "האזרחים" ועושה צעד נחשוני במושגי הימים ההם: הוא מקים קואליציה עם סיעת ההסתדרות ונבחר לראשות המועצה. תקופת כהונתו נמשכת 7 שנים, בשנים 1939 – 1946שנות מלחמת העולם השנייה.
בתקופת כהונתו הוכנה תכנית אב לפיתוח המושבה הועמד בית כנר לרשות מקימי מ.ד.א במושבה; נסתיים המשא ומתן עם ממשלת המנדט בעניין הבעלות על החולות (גם בשנים הבאות ימשיך לטפל בגיבוש התכניות לפיתוח החולות ); הספקת המים רוכזה בבעלות המועצה; נסללו כבישים ומדרכות; חוזק הקשר עם הועד הלאומי. כראש המועצה, נטל חלק בדיוני המוסדות המרכזיים של היישוב והיה פעיל בגיוס היישוב לצבא הבריטי ולאחר מכן – בענייני ההעפלה והמרי נגד השלטון הבריטי.
החל משנת 1949 ועד צאתו לגמלאות בגיל 70, מכהן זרובבל חביב בתפקיד מנהל משרד עליית הנוער בתל אביב. במקביל, הוא נמנה על מקימי ארגון "יד לבנים" וממלא במשך שנים את תפקיד יו"ר הארגון. הוא מקים בראשון לציון את סניף "החברה לחקר המקרא" ומכהן כיו"ר ועד עד ליומו האחרון. בשנת 1957, נתמנה ע"י ראש העירייה, גב' חנה לוין, כחבר בוועדה שחקרה את שאלת מייסדי ראשון לציון. במישור הפעילות הפוליטית ארצית, היה חבר הנהלת המפלגה הפרוגרסיבית. את כל שנותיו המאוחרות הקדיש לחקר תולדות ראשון לציון ושיבת ציון המודרנית- היא העלייה הראשונה- וכן לטיפוח המודעות לתפקידו המכריע של הברון רוטשילד- "אבי היישוב"- בהגשמת החזון הציוני .
דגש רב שם על ראשוניותה של ראשון לציון בתקומת ישראל ובחיי החברה והתרבות. סייע בידיו של גרשון מן בריכוז החומר הארכיוני העירוני. יזם שוב 50 שנה לאחר יזמתו הראשונה שלא יצאה אל הפועל בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה- את הקמתו של המוזיאון לתולדות ראשון לציון ופעל רבות אצל ראשי העיר עד אשר זכה להשתתף בחנוכתו. בהמשך, סייע לעובדי המוזיאון, בראשות רחל גיסין שהקימה את המוזיאון ופיתחה אותו, בתיעוד ימיה הראשונים של המושבה והתמיד בכך עד לימיו האחרונים. פעל רבות לשימורם של אתרים היסטוריים בעיר.
את ביתו הפרטי הקדיש להקמת המדרשה לחקר חיבת ציון. וכך אמר בישיבת הוועד המנהל של הבית, שהתקיימה ב-8.10.1986 : " כאשר החלטתי להקדיש את ביתי למדרשה הייתה לי מחשבה פשוטה מאד שהבית ישמש מבצר להיסטוריה של הציונות בראשיתה, לחיבת ציון ולשפה העברית".
החל מנעוריו ועד לימיו האחרונים, שלח זרובבל חביב ידו בכתיבה. מאמריו ורשימותיו הרבים התפרסמו בעיתונים יומיים ובכתבי עת החל מ"בוסתנאי" ועתון ה"בקר" ועד ל"הארץ" ול"העובד הציוני", ביטאון הליברלים העצמאיים (הפרוגרסיביים).
פרסם חוברות בנושאים הקשורים בתולדות ראשון לציון ובמלאת 90 שנה, פרסם ספר " קורות ראשון לציון" ובו חלק ראשון שנכתב בעבר על ידי אביו , דב חביב לובמן, וחלק ההמשך נכתב על ידו. רבים מבין חוקרי תולדות היישוב השכימו לפתחו לראיינו, להתפלמס עמו ולדלות ממנו זכרונות, ידיעות והערכות.
זרובבל חביב נפטר ביום הכיפורים תשמ"ח, 1987, והוא בן 93. הובא לקבורה בבית העלמין הישן בראשון לציון.

מתוך: אלבום המשפחות הממוחשב, ארכיון המושבה

 

 

    חזור