פרימן דרור אהרון מרדכי

 

פרימן דרור אהרון מרדכיפרטים אישיים:

בת זוג:  מרים
שנת לידה: 1846, תר"ו
מקום הלידה:  וורשה
שנת העליה:  1882, תרמ"ב
שנת הגעה למושבה:  1882, תרמ"ב
עיסוק:  איכר כורם
שנת פטירה:  1924,  תרפ"ד
מקום הקבורה:  ראשון לציון

ציוני דרך:

אהרון מרדכי פרימן, עלה לארץ בשנת התרמ"ב, 1882, עם התעוררות תנועת חיבת ציון ברוסיה. ביפו הצטרף לועד חלוצי יסוד המעלה ויחד עם שאר מייסדי ראשון לציון עלה על הקרקע בט"ו באב תרמ"ב, 1882. מאז, ובמשך כל השנים , לקח חלק פעיל בכל פעילות ציבורית שנעשתה במושבה על כל צדדיה - החומריים והרוחניים כאחת . כבר בשנה הראשונה חנך את ביתו שהיה לאחד הבתים הראשונים במושבה ובהמשך נטע את כרם הענבים הראשון. באותה שנה יזם את הקמת "בית הספר הראשון" והזמין על דעת עצמו ועל חשבונו מלמד מחברון וכן את הרב חיים טוביה רפפורט. על אדמתו הקים אוהל ממחצלאות ובו שולחן נמוך וארוך והילדים - התלמידים ישבו על הארץ ולמדו. בשעת המרד נגד פקידי הברון, בשנותיה הראשונות של המושבה, כאשר איים הפקיד הירש להביא כליה על המושבה, קפץ פרימן כנגדו וקרא: "שקר! ראשון לציון חיה תחיה ! קול המון כקול שדי! הלאה מפה!" ואחז ברסן הסוסים והפנה את מרכבת הפקיד חזרה לעבר יפו.

א.מ. פרימן כיהן במשך 16 שנים בועד המושבה ו- 4 שנים עמד בראשו. היה ממייסדי בית הכנסת, בית המדרש, תלמוד תורה וגמילות חסדים. שנים רבות כיהן כגבאי בית הכנסת יחד עם השו"ב זינגר. יסד את בית משפט השלום המקומי וכיהן בו כשופט ראשי. יחד עם בוריס אוסוביצקי ייסד את התזמורת הראשונית - האורקסטרה, כמו גם את בית המטבחיים. הוא גייס כספים, עורר לתנועה, לעבודה, למלחמה כנגד ההכנעה וההשפלה, מצד פקידי הברון, ומאידך גיסא פעל בכיוון של השגת הסדרים והסכמות למען שלום המושבה שהוא, לדעתו, המטרה העיקרית. הוא היטיב להבין את גודל התקופה - תקופת התחייה - ואת השפעתה המכרעת על עתיד החיים בארץ.

עוד לפני פרסום ספרו של הרצל "אלטנוילנד" פרסם פרימן מאמרים שעסקו בשאלת עתידו של העם והארץ והציע לכנס קונגרס שבו "יטכסו עצה כיצד להשיג את ארץ ישראל בדרך של שלום והסכם העמים".

בימי כהונתו כראש הועד הנהיג את הרישום בספר הנולדים, ספר הנשואים וספר הנפטרים. בימיו קיבלה העדה מהפקידות את המונופולין של ממכר היין ביפו ובירושלים ונוסדו אגודת הכורמים הראשונה וארגון של מובילי היין, שהיוו בסיס ל"מפעל אגודת הכורמים הקואופרטיבית". בתקופתו נפתרה שאלת המיסים , נקבע אופן בחירת ועד המושבה, הושגה עצמאות כלכלית של בית המרקחת ושל טחינת החיטה, נוסד הועד הכללי למושבות יהודה שמרכזו בראשון לציון, נבנתה בריכה להספקת המים, בנו את הקומה השנייה לקליניקה ונבנתה, ביוזמתו, גדר מסביב לבית הקברות. ועוד מפעולותיו: יסד בשנת תרס"ב, 1902, אגודה ציונית ביפו בשם "ברקאי", התנדב ללכת למושבות גליל ולערים ולייסד שם אגודות ציוניות; בביירות יסד את האגודה "נס לבנון", בראש פינה - את "נחלת בנימין", בצפת - את "בית יוסף" ובמטולה יסד את אגודת "טל החרמון".

פרימן היה יו"ר ועד הציונים לאגודת "עין הקורא" (שנת תרס"ו, 1906); חבר ועדת הביקורת; יו"ר גמילות חסדים ועד תלמוד תורה; יו"ר בית המדרש; יו"ר בית הכנסת הגדול; יו"ר ועד התזמורת; חבר בועד מח' "אחוזה" ו"חברת ראשוניה". פרימן הקפיד לרשום ביומנו את כל שאירע במושבה החל מראשיתה ובמלאת 30 שנה לראשון לציון, פרסם את הדברים בספר בן שני כרכים: "ספר היובל לקורות המושבה ראשון לציון". ספר המשמש מקור רב ערך ללימוד תולדות המושבה גם אם לא תמיד הקפיד הכותב על כל כללי כתיבת ההיסטוריה. בשנת התרס"ח, 1908, השתתף פרימן כיועץ להקמת המושבה באר יעקב ולקביעת התקנות שלה, ובטקס חנוכת המושבה באר יעקב נשא את הנאום המרכזי. כ"סמפטום של תחיה", כדברי דוד יודילוביץ, החליף פרימן, בראשית דרכו בארץ, את שמו שהיה גלותי בעיניו לשם עברי ופרימן הפך להיות השם "דרור".

מתוך: אלבום המשפחות הממוחשב- ארכיון המושבה , מוזיאון ראשון לציון

 

חזור