מאירוביץ מנשה

 

מנשה מאירוביץפרטים אישיים:

בת זוג:  פאני מרים
שנת לידה: 1860, תר"כ
מקום הלידה:  רוסיה, ניקולאייב
שנת העליה:  1883, תרמ"ב
שנת הגעה למושבה:  1883, תרמ"ב
עיסוק:  אגרונום, איכר
שנת פטירה:  1949,  תש"ט

ציוני דרך:

מנשה מאירוביץ היה אגרונום, בוגר בית הספר הגבוה לחקלאות ברוסיה, אחד משלושה אגרונומים עבריים בכל רוסיה. בראשית שנת התרמ"ג, 1883, יצא בדרכו לארץ עם ראשוני אנשי ביל"ו. בקושטא, תורכיה, התעכב זמן מה בניסיון להשיג אצל השלטונות אדמה עבור הביל"ויים שבארץ. בראשון לציון התגורר עם חבריו הביל"ויים בצריף אשר על הגבעה. שחזור הצריף הזה נעשה במוזיאון לתולדות ראשון לציון ובו פריטים אותנטיים מחדר עבודתו של מנשה מאירוביץ. במשך שנים רבות פרסם מאירוביץ מאמרים בעיתונות הרוסית בעברית. במאמריו תיאר את הנעשה ביישוב, הביע דעות על סיכויי התעשייה והחרושת בארץ והציע הצעות ורעיונות. הרבה לכתוב גם בעיתוני הארץ ובכתבי עת וכן עסק בעריכתם.

השתתף עם בן יהודה בהוצאת תוספת שבועית לעיתון "חבצלת" שנקראה "מבשרת ציון". אחד משמות העט שלו היה "מזקני היישוב". השתתף יחד עם לונץ בהוצאת כתב עת באידיש, שמאוחר יותר הפך לעיתון עברי חקלאי בשם "האכר היהודי". הרבה לכתוב בנושאים חקלאיים ופרסם ספר על גידול תולעי המשי. פרסם ספרים נוספים רבים, הראשון שבהם ספר על המושבות העבריות בארץ ישראל (הספר הוזמן אצלו על ידי "חובבי ציון "). מאמריו הרבים קובצו בספרים. בכתיבתו עסק גם בנושא היחסים בין יהודים וערבים בארץ, פרסם מאמרים בעיתונות הערבית בארץ וחתם עליהם בשם "אבו אברהם" בשנת התרס"ו, 1906, נבחר מאירוביץ לחבר מועצת היקבים הראשונה ליקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב.

במשך שנים עמד בראש הארגון הראשון של מושבות יהודה "התאחדות המושבות ביהודה" – יחד עם חבריו אהרון אייזנברג ודב לובמן. השתתף בשלוש משלחות אל הברון רוטשילד. בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה בא כוח הכורמים בפני הממשל התורכי ועסק בענייני ציבור רבים. גורש בשנת התרע"ה, 1915, לטבריה. נאסר בירושלים, יחד עם רבים מעסקני היישוב, בשנת 1917. היה חבר ב"ועד הזמני" שנוסד בארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה וכן ב"אספת הנבחרים" הראשונה. בעד עבודתו לטובת הארץ קיבל בשנת 1921 מהנציב העליון הרברט סמואל אות הצטיינות של קצין האורדן המצוין M.B.E שנים רבות היה חבר בועד המושבה ראשון לציון ואף עמד בראש הועד ובראשות המועצה המקומית.

בימי כהונתו, בין שאר הפעולות, הונחו במושבה צינורות מים, נסלל הרחוב הראשי במושבה והוקמה "ספריית לבונטין". מנשה מאירוביץ האריך ימים במושבתו והיה אחרון הביל"ויים.

מתוך: אלבום המשפחות הממוחשב- ארכיון המושבה

 

חזור