יסודה של ראשון לציון

תמונת חותמת יסוד המעלהביום ט' באב תרמ"ב, 25 ביולי 1882, רכשו זלמן דוד לבונטין, יוסף פיינברג וחבריהם את אדמת "עיון קרא" מהאחים מוסטפה ומוסא אלדג'אני.
הנחלה בת 3,340 דונם נקנתה בכספים של מיסדי ראשון-לציון, אשר חלקם היו חברים ב"ועד חלוצי יסוד המעלה", ועד שפעל לקניית קרקעות וייסוד מושבות בארץ ישראל.
ערב עלותם לקרקע קבעו ביפו תקנות שעל פיהן ינהלו את חייהם המשותפים.

בט"ו באב תרמ"ב , 31 ביולי 1882, עם רדת הליל , הגיעו מיפו, בשתי עגלות, נציגי שבע עשרה משפחות המייסדים.
הם מתמקמים בפסגת גבעת שוממה. במעמד חגיגי הם מאשרים את ההחלטה הקודמת לקרוא למקום "ראשון-לציון" ככתוב: "ראשון לציון הנה הינם ולירושלים מבשר אתן" (ישעיהו מ"א, כ"ז).
המייסדים סבלו ממחסור חמור במים. אדמת החול לא התאימה לגידולי פלחה, חיטה שעורה ושומשומין, אותם ביקשו לגדל. שבועיים לאחר העלייה על הקרקע נשלח יוסף פיינברג בשליחות המושבה לאירופה לבקש עזרה למשפחות נזקקות ולסיום חפירת הבאר. הוא הצליח לעורר את התעניינות הברון בנימין אדמונד דה-רוטשילד בנושא ההתיישבות והברון שולח תרומה ראשונה. מסוף שנת 1882 ועד 1900, השנים בהן תמך הברון במושבה, ניהלו אותה פקידיו. באותה תקופה גדל שטח המושבה והגיע ל – 8,440 דונם. התפתחה החקלאות ונבנה היקב.

השלטון העות'מני העריך את הישגי המושבה. בביקורו של ג'מל פחה הטורקי בראשון לציון, בשנת 1913, הוצא צו, שקבע כי יועברו לרשות המושבה 20,000 דונם של אדמת החולות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, סבלה המושבה משיתוק ענפי החקלאות. היקב הושבת ממלאכה והמושבה עמדה על סף רעב.
הטורקים מצידם החרימו ציוד, דלק, בהמות ומזון ובשלב מסויים אף השתלטו על מבני הציבור. ועד המושבה, בתושייה רבה, התארגן ודאג לאספקת מזון ושירותים בסיסיים לתושבים.

בשנת 1918 הגיעו לקיצן ארבע- מאות שנות שלטון עות'מני בארץ ובחלוף ארבע שנים של ממשל צבאי החל המנדט הבריטי על ארץ ישראל.