בית כנסת הגדול

 

בית הכנסת הגדולעוד לפני עלייתם לקרקע , מייסדי ראשון לציון תקנו תקנות בדבר חיים במושבה. בסעיף י"ז בתקנון כתוב: "על הועד לייסד בית כנסת לתפילה"...

כאשר עלו המתיישבים על אדמתם, בשנת תרמ"ב (1882), הם קבעו מקום תפילה באוהלו של אחד מחבריהם, לוי הכהן איזנבנד. לאוהל זה הובא ספר תורה שהעלה עימו מחו"ל אחד המייסדים – יוסף פיינברג.

מקום התפילה עבר לצריפו של יעקב דב פישלזון והוא שימש בתפקידו זה עד לשנת תרמ"ד (1884). בחודש ניסן, באותה שנה , הקצתה פקידות הברון בניין חדש שישמש כבית תפילה. בבית כנסת זה התפללו בנוסח ספרד, כי בין המייסדים היו הרוב חסידים וזהו נוסח תפילתם. באותו בניין גם שכן בית הספר לנערים, בו לימדו עניני יהדות וצרפתית.

 בית הכנסת הגדולבחשון תרמ"ה הניחו את היסוד לבניין בית הכנסת ובאבן פינת היסוד הכניסו
מגילה המספרת על תחילת הוסדה של המושבה. מר ברוך פפירמיסטר, אחד
האכרים במושבה, מונה כאדריכל מפקח על בניית בית הכנסת.
מיקומו של בית הכנסת נבחר בנקודה הגבוהה ביותר במושבה. נפוצה שמועה
שהברון בונה לו מצודה במקום.
מהדרך שהובילה מיפו לירושלים היו נוסעי העגלות רואים פיגומים גבוהים למדי.
עם השלמת הקומה הראשונה, אסרו התורכים על המשך הבנייה והיה צורך
בקבלת אישור מהשלטונות. האישור בושש להגיע והתוצאה היתה , שעבודות הבנייה הופסקו עד לשנת תרמ"ט (1889), בחודש אלול, בשנה זו הושלם הבניין,
בעזרת כספי הברון רוטשילד. רשיון הבנייה הממשלתי התקבל רק בשנת תרנ"ה
(1895). אבל במשך השנים האלו התפללו אנשי המושבה בחלקו של הבניין שכבר הושלם.

בית הכנסת מכיל יותר ממאה וחמישים מקומות ישיבה לגברים ובנוסף ישנם מקומות לנשים – בעזרת נשים שביציע.

עיטורי בית הכנסת ותוכניתו

בקיר המזרחי, הפונה לירושלים, עומד ארון הקודש, עשוי עץ, בראשו כתר תורה, שני לוחות הברית ושני אריות משני צידי הלוחות. ארון הקודש נעשה ע"י האומנים הוילנאים, האחים משה יהושע הימן ויצחק הימן. בשנת תרמ"ט, בזמן בניית הארון, הלך משה יהושע ברגל מיפו לראשון-לציון, בדרך התנפלו עליו בדואים והרגוהו. הוא נקבר בבית הקברות במושבה.

האריות שבראש ארון הקודש פוסלו ע"י אברהם ליפשיץ שפיסל אריות נוספים בארץ (בסמטה אלמונית בת"א ועוד).

ליפשיץ היה בעל בית מלאכה לפסלי גבס יצוק וגם עסק ביצירת קישוטים ופיתוחים לבתים, דבר שהיה מודרני בשנת ה-20 בת"א.

בקיר המזרחי, בצידי ארון הקודש, ישנם חלונות מקושטים-ויטראז'ים. כאשר בנו את בית הכנסת היו חלונות אלו עשויים זכוכית צבעונית, בצבעי השמים והאדמה.

בחזית בית הכנסת, ישנם 12 פתחים, כמספר שבטי ישראל. שני החלונות העליונים ביותר מזכירים בצורתם את שני לוחות הברית. כאשר נבנה הבניין היתה חזיתו אבני כורכר – ללא שום כיסוי. הוא שופץ שלוש פעמים. במהלך השיפוצים הוסיפו את המנורה בראש הגג ואת הכתובת מתחתיה: "תרמ"ה – בית הכנסת הגדול". ציפו את הבניין בשיש ובשלב האחרון גם סידוהו בלבן. כמו כן במשך השנים החליפו את ריהוט בית הכנסת, את ספסלי הישיבה ושיפצו את הבמה המשמשת לקריאה בתורה.

תוכניתו של בית הכנסת היא תוכנית הלקוחה מבתי כנסת באזור דרום צרפת. זהו אזור מוצאו של הברון רוטשילד, אשר שלח את תוכניות המבנה ואת הכסף לבנייתו.

סביבת בית הכנסת

סביב בית הכנסת נארג מערך חייהם של אזרחי ראשון לציון, מילדותם ועד זקנתם. גן הילדים – שכן בראשיתו בקומת הקרקע של בית הכנסת. בערבי שבתות נהגו בני הנוער להתאסף ולבלות על מדרגות הבית וגם הטיול של מוצאי שבת היה נערך תמיד מבניין בית הכנסת ועד אליו, לאורך הרחוב הראשי (כיום רח' רוטשילד).

על הספסלים מחוץ לבית הכנסת נהגו לשבת זקני המושבה, בשעות שבין התפילות. בל"ג בעומר הודלקה מדורה ליד מדרגות הבנין וסביבה התאספו כל התושבים. ברחבת בית הכנסת נערכו החופות טכסי הנישואין. ברחבה זו נהגו גם להקים "שער כבוד" לכבוד האורחים החשובים שבקרו במושבה ומשני צידי השער ניצבו תלמידי ביה"ס ותזמורת שהנעימה בנגינותיה.

גם מסעי ההלוויות היו נעצרים ברחבה ושם נערכו הספדים לנפטרים. בתקופת התורכים שימש המקום כמחבוא ומסתור ל"מתחמקים" משרות צבאי, ומספרים שבאחת הפעמים, כאשר החליטו התורכים לערוך בו חיפוש נאלצו הבחורים לקפוץ החוצה מבעד לחלונות הקומה השניה ולהמלט על נפשם.

לסיכום, ניתן לומר שבית הכנסת היווה יסוד חשוב בעיצוב הווי חיי המושבה ובליכוד החיים בה.

 

חזור