בית ספר העברי הראשון

 

בית הספר חביבמייסדי ראשון-לציון הגשימו את חזון שיבת ציון בשני תחומים עיקריים:האחד, ברכישת קרקע שעליה התיישבו כעובדי אדמה, החיים מיגיע כפיים, והשני בקביעת יסודות של תרבות עברית חדשה המתבססת על הישגי המדע האירופי.

כבר מן הימים הראשונים במושבה עלתה שאלת חינוך הילדים. המייסד, אהרון מרדכי פרימן, הביא מירושלים מלמד חברוני ר' חיים – טוביה רפפורט. בחצרו הקים אוהל ובו ישבו הילדים על הארץ, סביב שולחן נמוך. תכנית הלימודים כללה תורה, משנה וגמרא ושיטות ההוראה היו כמקובל ב"חדר" מן הטיפוס הישן. בהמשך, הועברו הלימודים למרתפים בבתי המייסדים פייבל היסמן ודב פישלזון ונוספו לימודי חשבון וצרפתית.

בשנת תרמ"ו 1886, מנתה ראשון לציון כשלוש מאות תושבים ובתוכם כמה עשרות ילדים. הקמת בית ספר מודרני עלתה על הפרק ונילוו אליה מספר בעיות.

חינוך מעורב – עדיין לא בא בחשבון לימוד משותף של בנים ובנות וכן נפתחו בתי ספרבית הספר חביב - תמונה בשחור לבן
נפרדים אשר שוכנו בבתים פרטיים. הרעיון של לימוד בצוותא יצא לפועל בשנת תרס"א, 1901, על ידי המנהל ישראל בלקינד.  

שפת ההוראה – המתיישבים דברו בכל השפות בהתאם לארצות אשר מהן באו.
לרוב דיברו בבתים אידיש ובשפה זו לימדו תחילה תנ"ך ודינים. באותה עת,
שלטה השפה הצרפתית כלשון בינלאומית, במיוחד במזרח התיכון.
רק לאט לאט כבשה לה את מקומה הלשון העברית המתחדשת.  

ספרי לימוד – לא היו קיימים ספרי לימוד בעברית. היה צורך לברוא אותם יש מאין.  

הכשרת המורים – סמינרים למורים לא היו עדיין ולמרבית המורים היתה ידיעה קלושה בלבד בתורת החינוך ובנושאים כגון: התעמלות, זמרה, עבודת גינה ועוד.

בשנת תרמ"ו, 1886,מינתה פקידות הברון את מרדכי לובמן למנהל בית הספר. תמונה קבוצתית של תלמידיםבתפקידו כמנהל, עיצב את דמות בית הספר לבנות, ואילו הבנים למדו במרתף בית הכנסת.
מצב זה נמשך עד שנת תרס"א , 1901. מרדכי לובמן היה משכיל בנושאי היהדות
והשפה העברית כמו גם בידיעות כלליות. היה הראשון שהנהיג את שיטת הלימוד
"עברית בעברית" ואת הדיבור העברי לשפת השימוש בחיי היומיום.
לובמן אף כתב את "שיחות בידיעת הטבע" להוראת טבע בעברית.

בשנת תרמ"ח, 1888, הגיע מירושלים הבילויי דוד יודילוביץ. למרות שהתמנה כמורה לצרפתית, נעשה מסור בחרדת קודש להחייאת הלשון העברית ולהפצתה.

בשיתוף פעולה עם א. בן יהודה, י. גרזובסקי-גור וח. ציפרין חיברו מערכת ספרים ראשונה בעברית בשם: "בית הספר", "פרוזדור" (למתחילים), "המדריך" (דקדוק), "שעורי הגופים" (הסתכלות על פריטים והבנת תפקידם), "המחשב" (חשבון), "שעשועים" (למקרא). כך קם והיה הפלא של חידוש נעוריה של הלשון העברית.

מראשון לציון למדו וכן עשו גם יתר המושבות. בתוך עשור אחד נוסדו בתי – ספר עבריים במושבות הארץ והמורים השתדלו לפתח אצל תלמידיהם, רגשות של אהבת הארץ והלאום והנהיגו את הלשון העברית כשפת הוראה ודיבור.

מתוך פרוטוקולים של בית ספר (משנת תרנ"ט, 1899)

בדבר הסדרים בבית הספר הוחלט:

תלמידי ותלמידות בית הספר ילבשו תלבושת מיוחדת כל עת לימודם בבית הספר, תלבושת לחול, ותלבושת לשבתות... והנערים יכסו ראשם בכובע תורקי (פעס).  
ארבע פעמים בשנה יטיילו התלמידים והתלמידות עם מוריהם לתועלת בריאותם ותלמודם. הוחלט כי פעמיים בשבוע, אחר שעות הלימודים, ילמדו התלמידים גימנאסטיק ושלוש פעמים בשבוע לזמר.  
הוחלט להציע לפני האסיפה הכללית א) כי במקום שפת תורקי ילמדו בית הספר שפת ערבי. ב) ללמודי מדעים כלליים יבקשו מורה טוב, מומחה לדבר.

(משנת תרס"ד, 1904)

ה' מאירוביץ שאל, אם נעשו איזה צעדים מיוחדים בביה"ס לפיתוח רגשם של הילדים, רגש אהבת הלאום והארץ וידונו על הצעדים המקובלים למטרה זו: כמו הטפות מיוחדות...אשר תחלנה בערבי ימי החג, טיולים שונים בפגרא, שירה ועוד. ויבואו לידי ההחלטות האלה:

מורה יקח איתו את המחלקה שהוא עובד בה רוב שעותיו ויטייל איתה בכל ר"ח (ראש חודש) לפנות ערב, בסביבת המושבה. ובכל חג וחג ינאם איזה מן המורים בפומבי לפני התלמידים בענייני דיומא... ואחר דנו על חלוקת שעות הלימוד בכל יום ויבואו לידי החלטה: כי יתחילו להתפלל לא פחות מבשעה שבע והלימודים הכלליים יחלו בשבע וחצי ויארכו עד לשתים עשרה וחצי. אחר הצהרים משתיים עד ארבע.

בעלות על בית הספר

שינוי הבעלות על בית הספר במושבה משקפים את הדרך לעצמאות-

  • בשנים תרמ"ב – תרמ"ו, 1882-1886, בבעלות האיכרים 
  • בשנים תרמ"ו – תרס"א, 1886-1901, בבעלות פקידות הברון. 
  • בשנים תרס"א – תרפ"א, 1901-1921, בבעלות ועד המושבה 
  • בשנים תרפ"א-תש"ח, 1921-1948, בית הספר העממי, בפיקוח הוועד הלאומי. 
  • בשנים תש"ח, 1948, בפיקוח מדינת ישראל.

ביולי 1951, נקרא בית הספר העממי בשם בית ספר "חביב" על שמו של דב חביב-לובמן, עסקן ציבור רב פעלים.

התלמידים – ראי למבנה הדמוגרפי של המדינה

כבר מהשנים הראשונות לייסודו שימש בית הספר כור היתוך למיזוג הגלויות והעדות במושבה. תחילה הצטרפו התימנים והאורפלים ואחריהם – בני כל עדות ישראל. למעשה, במשך כל שנות קיומו היה בי"ס "חביב" ראי למבנה הדמוגרפי של המדינה. מעין מיקרוקוסמוס של החברה בארץ-ישראל. מושגים כ"מיזוג גלויות", "שילוב מורשת העדות" מעולם לא היו בחינת מליצות אלא מהותה של העשייה החינוכית בבית הספר.

 

חזור