חנה לוין

 

חנה לויןפרטים אישיים:

בן זוג: מיכאל
שנת לידה: 1897 ,תרנ"ח
מקום הלידה: רוסיה, פולטבה
שנת עלייה: 1923 , תרפ"ג
עיסוק: יו"ר ויצ"ו, ראש עיריית ראשון לציון 1956-1960
שנת הפטירה: 1985 ,תשמ"ה
מקום הקבורה: ראשון לציון

ציוני דרך:

חנה לוין נולדה ברוסיה. למדה בגימנסיה ובקונסרבטוריון באודסה. כילדה קטנה בת 7-8 בלבד, נהגה להאזין להרצאות בנושאי ארץ ישראל, דברים שנשא אחיה באוזני בני הנוער, וכבר אז טיפחה את חלום העלייה לארץ. אחרי מלחמת העולם הראשונה, מיד כשנתאפשרה היציאה מרוסיה, עזבה בדרכה לארץ. בשלהי שנת 1923 , הגיעה לתל – אביב ושנה לאחר מכן נישאה למיכאל לוין בראשון לציון. מאז ועד ליומה האחרון, היו כל חייה קודש לפעילותה הציבורית כשהיא שותפה בכל מערכות ההתנדבות בארץ.
ראשית פעילותה הציבורית של חנה לוין עם הצטרפותה ל"ויצ"ו" בשנת 1925. כיהנה במשך עשרות שנים כיו"ר ויצ"ו בראשון לציון, כיו"ר הנהלת ויצ"ו בארץ וכחברה בהנהלת ויצ"ו העולמית.
במסגרת זו הקדישה מאמצים מיוחדים לטיפול בעולים חדשים, דאגה לקצר הליכים ביורוקרטיים ולסדר להם עבודה. הקימה מכספה קרן להלוואות לעולים וחתמה להם ערבויות אישיות. במשך שנים רבות, לרבות בשנות השמונים לחייה, נהגה להגיע בכוחות עצמה לכל ריכוזי העולים בארץ לצורך הטיפול בהם. ביתה נודע כ"בית פתוח" אשר בו התארחו רבים מכל חוגי האוכלוסייה, עולים חדשים כוותיקים. פעילות נוספת שביצעה בשנותיה הראשונות במושבה הייתה בהסתדרות נשים ציוניות, שנוסדה אז בראשון-לציון. חנה לוין כיהנה כיו"ר. בשנת 1936, משהונחה אבן הפינה למוזיאון רוטשילד, שעמד לקום במושבה, חתמה על מגילת היסוד בשם הסתדרות הנשים. באותן שנים נהגה לסייע באופן פעיל לבעלה, מיכאל לוין, אשר כיהן באותה תקופה כמפקד ההגנה במושבה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה התגייסה חנה לוין לחיל העזר של נשים A.T.S בצבא הבריטי ובו שירתה ארבע שנים בארץ ישראל ובמצרים. הגיעה לדרגת לוטננט (סגן) ואת זמנה הקדישה לטיפול בחיילות הארץ ישראליות. כינויה בפיהן: "אם החיילות העבריות". משהשתחררה עסקה בשיקום החיילות והחיילים המשוחררים במסגרת לשכת השחרור שהוקמה על ידי הסוכנות היהודית והוועד הלאומי.
בזכות פעילותה המבורכת, זכתה בעיטור "גור אריה". העיטור שניתן על ידי איגוד החיילים המשוחררים מכל הצבאות שנלחמו בנאצים הוענק לה ע"י רב אלוף חיים לסקוב שכיהן כיו"ר האיגוד. בשנת תש"ח 1948, עם פרוץ מלחמת השחרור, התגייסה לצה"ל והיא בת 50. חנה נשאה את פנקס השירות מס 1 של חיל הנשים. שירתה כקצינת גיוס ראשית לחיל נשים ולאחר מכן כקצינת המטה הכללי בדרגת רב סרן, ממונה על קציני העיר בארץ ועל הטיפול בבעיות החייל כפרט. בסוף שירותה, הקימה בתי תרבות ובידור בבסיס אימונים אשר שימש דגם שלפיו נבנו מוסדות דומים בבסיסים צבאיים נוספים.
לאחר תום שירותה חזרה ופעלה למען החיילים המשוחררים ובייחוד לשיקומם של נפגעי הקרבות. הייתה ממייסדי איגוד החיילים המשוחררים ולקחה חלק בכל המוסדות המרכזיים של האיגוד. חברת הנהלה של הועד הארצי למען החייל, שמטעמו טיפלה בהיאחזויות הנח"ל עם דגש מיוחד על שיפור תנאי השירות של החיילות והחיילים.
במשך שנים ועד לימיה האחרונים, עברה מהיאחזות להיאחזות, דאגה לשיפור המזון המוגש לחיילים ואף גייסה את עזרת ויצ"ו לשם כך. החיילות נשלחו לקורסים לבישול בויצ"ו ותרומות של מזון הועברו למחסני היחידות. לאורך עשרות שנים, נמנתה עם מטה היערכות המשק לשעת חירום (מל"ח). לימים, זכתה בתואר עמית כבוד לכל ימי חייה של הוועד למען החייל. שש פעמים נבחרה חנה לוין כחברת מועצה וכחברת עיריית ראשון לציון.
בסוף שנות השלושים הייתה ראש מחלקת החינוך של המועצה המקומית ופעלה למען פיתוח מוסדות החינוך והחזקת מועדונים לנוער. בנוסף לחינוך, החזיקה בידיה את תיקי הבריאות והרווחה.

ראש עירית ראשון לציון בשנים 1956-1960.

חנה לוין הינה האישה הראשונה והיחידה בארץ שכיהנה כראש עירייה עד לבחירות שנערכו בשנת 1998. בתקופתה נסלל הכביש המחבר את העיר לשפת הים במטרה לפתח את החולות, הוקם שירות הפסיכולוגי העירוני, יזמה את מפעל ההזנה והגשת כוס קקאו לילדי בתי הספר וזאת מתוך הנחה שרבים מן הילדים אינם ניזונים כראוי ושילדים רעבים אינם מסוגלים ללמוד, פתחה לראשונה במושבה, מועדוני נוער, הקימה קונסרבטוריון עירוני ללימודי נגינה, הקצתה אדמה להקמת בית אבות לגמלאי צה"ל וליוצאי הצבא הבריטי והבריגדה, בראש דאגתה עמד החינוך שלדעתה חייב לקבל את מקומו בראש סדר העדיפויות הלאומי. וכמי שנשאה דורש נאה מקיים, הקדישה כספים רבים משלה עבור מלגות לתלמידים וסטודנטים נזקקים ותרמה סכום כסף גדול להקמת בית ויצ"ו בראשון לציון.
הבית משמש מועדון ויצ"ו ומועדון לילדים ונקרא על שם חנה ומיכאל לוין, דאגה לתקצב את החינוך העצמאי, יזמה את העברתו של בית הפקידות מפיק"א לידי העירייה. לשם כך השיגה את הסכמתו של יעקב שפירא, מנהל היקב אשר הבית הוענק לו על ידי רוטשילד כאות הוקרה וידידות. חנה לוין הועידה את קומתו התחתונה של הבית עבור "יד לבנים" ואילו בקומה השנייה התחייבה בפני שפירא להקים את מוזיאון הגפן והיין. במשך כל השנים שחלפו מאז, לא חדלו ניסיונותיה להגשים את ההבטחה הזאת ולא השלימה עם כישלונה בעניין זה.
במשך שנים רבות הייתה חנה לוין חברה במועצה הציבורית לתכנון ובנייה וברשות פס"ח (פינוי, סעד, חללים בעת חירום) התנדבה לעזור בבסיסי צה"ל ולהרצות בפני חיילים ונהגה לבקר בבית הכלא לאסירות חיילות ולהרצות להן בניסיון להחדיר ללבן את אהבת עם ישראל וארץ ישראל. במשך כל שנותיה המאוחרות, המשיכה לסייע באופן אישי לעולים חדשים וללוותם עד לקליטתם המוצלחת ואף לאחר מכן.
בבית חנה ומיכאל לוין נערכו ערבי קריאה וזכורה במיוחד קריאתו הנאה של שמחה חודורוב בכתבי שלום עליכם.
בשנת תשמ"ד, 1984 נבחרה חנה לוין להדליק משואה בטקס המסורתי של פתיחת חגיגות העצמאות בהר הרצל בירושלים, כאות הוקרה על פעילותה הציבורית והאישית הענפה. חנה לוין הייתה אשת עקרונות: יושר אישי, אהבת העם והארץ, וקדושת המשפחה.
היושר האישי ואהבת העם והארץ באו לביטוי בעשרות שנים של התנדבות ושל תרומה לציבור וליחידים ושל סירוב עקבי ותקיף לקבל כספי ציבור, גם לא כהחזר הוצאות ואשר לקדושת המשפחה: לאחר פטירתו של בעלה, מיכאל לוין, הקדישה חנה לוין חשוכת הילדים את ימי הזיכרון למפגשים של המשפחה המורחבת במטרה לשמור על אחדות המשפחה, תפקיד שלקחה על עצמה עוד שנים רבות קודם לכן, כשנפטר אבי בעלה, אשר לוין – ראש המשפחה.

באדיבות מוזיאון ראשון-לציון, אלבום המשפחות

חזור