ב'אושר ובעושר'-משפט זה מסוכן לבריאות!

 ב'אושר ובעושר'-משפט  זה מסוכן לבריאות! ד"ר סיגל אופנהיים -שחר

הרצאה-
יש להניח, שכולנו גדלנו גדלים ומגדלים את ילדינו עד היום, על אגדות פופולאריות, בוריאציות משתנות. 'סינדרלה', ה'יפה והחיה', ה'יפיפיה הנרדמת' ו'אישה יפה', כל אלה מעצבים ומחזקים ללא הרף את הפנטזיה שלנו. פנטזיה אשר מבטיחה לנו שנזכה לסוף טוב, ונחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה.
המשפט 'בעושר ואושר' מגלם עבורנו תיקון גם לסבל שלנו, לא רק של הדמויות באגדה. הוא מבטיח אור בקצה המנהרה החשוכה, והצלה מתמדת מידי מהרוע, המכשפה ומכל מה שמאיים על מימוש הפנטזיה. ואנחנו מחכים\ות לסוף הזה עם חיוך של נחמה על ניצחון ה'טוב'.

אבל,
למשפט זה צריכה להיות מוצמדת אזהרה-  'מיתוס זה עלול להיות מסוכן לבריאות'!
מכיוון שנראה כי סיפורי מעשיות כאלה מסוכנים לבריאות הנפשית האישית ובעיקר לבריאות הזוגיות. במיוחד אצל צעירים וצעירות. אך לא רק! סיפורים אלה מלמדים אותנו לא מעט על איך אנחנו צריכים וצריכות להתנהג, להיראות ולמה לצפות, אם אנחנו רוצות ורוצים שיהיה לנו סוף טוב כמו באגדות. וזה, אם אנחנו לא מתפכחים\ות בזמן, הופך להיות מתכון בטוח להריסת הקשר.

אם ננסה להבין למה, נוכל  להכיר בכך שלרוב, כאשר המציאות של הנישואין אינה עונה על הציפיות שלנו, אנו נוטים להאשים אותה-כלומר את המציאות, במקום את הציפיות. ציפיות שכאמור מורכבות מתפיסת מציאות קצת מעוותת שהרי הן נשענות על פנטזיה ומיתוס. ואני מקווה שהאירוניה הבולטת לא נעלמת מעינינו, כי למרות השיבוש שחל במפגש בין ציפיות (הנשענות על קסם לא מציאותי ) עם המציאות, מתברר שאנחנו ממש מתקשות\ים לוותר עליהן, ועל הקסם הנרמז שיש בהן- במיוחד בתחום הזוגיות.

חוקרים שונים מבארים ציפיות אלו באופן שונה-
חלקם מדגישים את הציפייה למאפייני שותף\ה אידיאלי\ת. בהיבט זה לטענתם, יש לכולנו ציפיות גבוהות מדי שהשותפים יעשו את כל מה שאפשר כדי לגרום לנו אושר. וכל הזמן. [כי כולנו למעשה נסיכות עדינות על העדשה, ובכולכם טמונה איזו חיה, או מפלצת או צפרדע מכוער שרק אנחנו נוכל לשחרר מן הכלא, בעזרת עבודת רגש עמוקה, או סתם בעזרת נשיקה]. 

מחקרים אחרים מדגישים ציפיות שונות על רקע של מאפיינים ספציפיים המתאימים לתבניות ולתפקידי המגדר כפי שלמדנו אודותם בספרים [שהרי כולנו זקוקות להצלה, פרנסה דאגה ושמירה על חיינו מפני חורשי רעות, ולכן אנו מצפות מכם הגברים שתהיו חזקים ותמיד תצילו את כולנו, אנחנו גם מצפות שתשלמו במסעדה גם עלינו...].

מתברר שכאשר הזוגיות נכשלת אנחנו לא נוטים לבדוק את עצמנו ולברר האם ציפיותנו היו גבוהות יותר, ולכן מאשימים\ות את השותף\ה על כך שאינו עומד בהם. הפנטזיה למעשה, גורמת לנו לחשוב במונחים של קסם, ריגוש וספונטניות. כך שכאשר הריגוש נעלם והקסם פג, ואנו צריכים לעשות מאמץ כלשהו- נטישה נראית פיתרון ראוי ונכון. ואז אנו מניחים\ות שתמיד יהיה שם שותף אחר חדש שהוא המושלם ש"איתו\ה זה יזרום". [כלומר זה שהרגל שלו\ה מתאימה להפליא לנעל שבידי. שהרי חייב להיות האחד היחיד והמיוחד, אותה אישה שהיא נפש תאומה שמבינה אותי ללא מילים].

גם המחקר וגם האגדות מדגישים שציפיות מנישואין בדרך כלל מבוססות על הצורך בתשוקה, על קשר הנשען על הבנה ואינטימיות, ועל מחויבות מתמשכת. אלא, שבעוד באגדות שלושת מימדים אלה מושגים בדרך כלל בעזרת קסם, פיה או באופן ספונטני (הם הביטו זה בזו, התנשקו זה עם זו, או רק ראו זה את זו) במציאות, כך מתברר, יש לעמול ולהשיגם בדרך אחרת: בדרך של הידברות תקשורת זוגית ולא רק מינית, תוך בניית מחויבות בתוך פרטי היום יום. שכן המציאות מתברר, מבקשת מאיתנו להתבונן לעומק על שלל צפיותנו ולדבר אודותן, לשאת ולתת אודותן, כדי שנוכל להתאים אותן למה שנגיש, ריאלי ורצוי.

בעקבות המיתוס הואגדה אנו מניחים\ ות ומצפים\ות שהבנה ספונטנית ללא מילים תיצור תשוקה ותחזק מחויבות. אך מתברר שבתנאים כאלה כאשר ההבנה לא מושגת, מתפוגגים האינטימיות והתשוקה ואיתם גם המחויבות ההדדית לקשר. אבל את זה אף פעם לא מראים לנו, כי הסרטים נגמרים בהבטחה. ולנו נותר רק לדמיין.

ולכן  אל לנו לראות במושג ב'עושר ואושר' מצב סופי שמגיע כמעשה קסם, אלא תהליך מתמשך שמחייב אותנו למצוא נוסחה שמקדמת הבנה ואינטימיות. וזו עובדת רק כאשר אנו לומדים לעבור ממצב של 'אי- שפה' לשפה. ומתרחקים מתביעה לזרימה