בואי אמא / הבלוג של זהר אלימלך

היא מיהרה לנגב את הדמעות שהתעקשו לפרוץ ממנה
מצחיק איך דווקא ההקרבה הקטנה הזאת נראתה לה פתאום כל כך גדולה. היא ניגבה את הדמעות, אבל דמעות אחרות הגיעו במהרה.
היא אפילו לא הייתה בטוחה למה היא בוכה בכלל
מוחה שלף לה במהירות כמה סיבות טובות
היא הלכה למטבח ושטפה את פניה
התינוק התחיל לבכות בעגלה. הילד קרא לה מהסלון.
מה היא הייתה נותנת עכשיו בשביל כמה שעות שינה טובה ועמוקה
להשתחל לתוך סדינים נעימים ופשוט לעצום את העיניים ולישון
זה נראה כל כך בלתי אפשרי שזה גרם לה לצחוק לרגע. ילד קטן ותינוק שנולד לפני שבוע ממש לא מאפשרים שינה כזאת.
היא ידעה את זה
היא ידעה שהיא צריכה להסתדר.
בעלה עובד קשה ומגיע מאוחר.
והיא בעצמה אמרה לו שאין לו מה לדאוג כי זה ממש קטן עליה. הם צריכים שהוא יעבוד. הם לא יכולים להרשות לעצמם שיהיה לה לא קל.
חוץ מזה, כולן עושות את זה והיא לא שומעת שלמישהי קשה חוץ ממנה.
בעצם, גם היא ממש לא אומרת שקשה לה.
היא לא רוצה שיודיעו לה שהיא מפונקת.
היא לא רוצה שיספרו לה על ההיא שמצליחה לגדל יותר ילדים ממנה בצורה יותר טובה.
היא רק רוצה להניח את הראש לרגע.
זה הכול.
סך הכול היא ממש מסתדרת לא רע.
אז מדי פעם דמעות מתחילות להתגלגל במורד הלחי שלה.
אז מה
הילד קרא לה שוב, התינוק המשיך לבכות,
היא ניגבה את הדמעות
הרימה את התינוק
וניגשה לילד שלה.
היא מסתדרת.
היא תסתדר.

בואי אימא, נחמד כאן!

https://www.facebook.com/comeonmom/home