מידע נוסף על פרשוב Presov

​פרשוב היא עיר במזרח סלובקיה, המשמשת כבירת מחוז פרשוב, המחוז הגדול ביותר במדינה.
עם אוכלוסייה של כ-91,000 נפש, היא העיר השלישית בגודלה בסלובקיה לאחר הבירה ברטיסלאבה והעיר קושיצה. ​

היסטוריה

אזור פרשוב ידוע כמיושב מאז תקופת האבן הקדומה, ונתגלו בו כלים ועצמות ממותות המתוארכים כבני 28,000 שנה. 

סלאבים יישבו את האזור מאז המאה הרביעית או החמישית. בסוף המאה ה-11 הפכה העיר חלק מממלכת הונגריה, ובעיר התיישבו חיילים מדיארים. במאה ה-13 עברו אל העיר מתיישבים גרמנים הקרויים "ציפסרים" או גרמנים קרפטיים מאזור ספיש. 

התיעוד הכתוב הראשון על פרשוב הוא מ-1247. ב-1299 קיבלה העיר זכויות מוניציפליות, וב-1374 הוכרזה כעיר מלכותית חופשית. כתוצאה, התפתחו בעיר המלאכה והמסחר, בעיקר יצוא יין מאזור נהר טיסה לפולין. במאה ה-15 הצטרפה פרשוב לפנטפוליטנה, ברית בין חמש ערים במזרח סלובקיה של היום. 

ב-1572 החלה כריית מלח בסוליבר הסמוכה לפרשוב (כיום חלק מן העיר), דבר שהעלה את חשיבותה של פרשוב, וב-1647 היא הייתה לבירת המחוז. ב-1667 נוסדה בעיר המכללה הלותרנית. 

​במלחמת העולם השנייה הייתה העיר הסמוכה קושיצה וסביבותיה שמדרום לפרשוב חלק מן השטחים שנמסרו בהסכם להונגריה, אך פרשוב נותרה כחלק ממדינה הסלובקית העצמאית שהוקמה בחסות גרמניה הנאצית. מוסדות סלובקיים רבים עברו מקושיצה לפרשוב, עובדה שהעצימה את חשיבותה של העיר. לאחר המלחמה הייתה העיר למרכז תעשייתי חשוב, ואוכלוסייתה גדלה בהדרגה לכדי 28,000 ב-1950, 52,000 ב-1970, ו-91,000 ב-1990. 

אדריכלות

הלב ההיסטורי של פרשוב מהווה חלון ראווה לסגנונות האדריכלות הגותית, הבארוק והרוקוקו, ולאורך הרחובות המרכזיים של העיר העתיקה סדורים כנסיות ומבנים אחרים בסגנונות אלה. תקופת השלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה המאוחדת הותירה בעיר את חותמה בדמות מבני שלטון כעורים בהשפעה סובייטית בסמוך למרכז ההיסטורי של העיר, ושיכוני בטון עתירי ממדים בשכונות הפרברים. 

​יהודי פרשוב

עד מלחמת העולם השנייה ישבה בעיר קהילה יהודית אמידה ומשגשגת, שבשיאה הגיעה לכ-4,000 נפש - כחמישית מאוכלוסיית העיר. כיום בעיר קהילה קטנה בת כמה עשרות חברים, מרביתם בגילאים מתקדמים. 

בעיר פרשוב עצמה לא הורשו יהודים להתיישב עד סוף המאה ה-18, אך בכפרי מחוז שאריש (שפרשוב היוותה את מרכזו) ישבו יהודים עוד מימי קדם. ישנן השערות כי יהודים ראשונים הגיעו לאזור עם הלגיונות הרומיים לאחר כיבוש ממלכת יהודה. עדות כתובה ראשונה לנוכחות יהודים באזור היא מן המאה ה-10. 

היהודי הראשון שהורשה להתיישב בעיר פרשוב היה מארק הולנדר, סוחר עשיר מגליציה שנהנה מקשרים טובים עם בית המלוכה של האימפריה האוסטרו הונגרית. הוא קבע בפרשוב את ביתו במחצית שנות השמונים של המאה ה-18. בעקבותיו זרמו יהודים נוספים מגליציה, וכן יהודי הסביבה מכפרי מחוז שאריש. מוסדות יהודיים החלו לקום בעיר, וב-1830 נוסדה קהילה רשמית, שבראשה עמד ליאו הולנדר, בנו של מארק הולנדר. בעקבות כך נוסדו בעיר בית מדרש (1831), בית ספר יהודי (1846), בית כנסת (1849) וחברה קדישא (1850). כ-200 יהודים התגוררו באותה עת בעיר.
עם תחילת המאה ה-20 פרחה הקהילה היהודית. בני הקהילה עשו חיל כלכלי ותרבותי, והתבלטו במוסדות ההשכלה הכלליים כתלמידים וכמורים. התפתחות הקהילה נעצרה עם מלחמת העולם הראשונה, שהסתיימה בפירוק האימפריה האוסטרו הונגרית ובייסוד צ'כוסלובקיה שפרשוב נכללה בה תוך התנתקותה מהונגריה. לאחר המלחמה שבה הקהילה האורתודוקסית לגדול תוך תגבורה בהגירה מכפרי הסביבה, כאשר במקביל נחלשה הקהילה הניאולוגית, שקשריה עם בודפשט ויתר ערי הונגריה שבהן התקיימו קהילות ניאולוגיות התרופפו. בשנות ה-30 הגיע מספר היהודים בפרשוב ל-4,300 נפש, מרביתם (כשלושה רבעים) אורתודוקסים. 

בשנת 1928 הגיע מפולין הרב משה חיים לאו (אביו של ישראל מאיר לאו, לימים הרב הראשי לישראל) לכהן כרב הקהילה האורתודוקסית בפרשוב. הרב לאו הקים בעיר את ישיבת "תורת חיים" שבה למדו כ-200 תלמידים מכל רחבי אירופה המזרחית, מהם קמו רבנים בולטים. לאחר שבע שנים, ב-1935, עזב את הקהילה בצו השלטונות, כיוון שלא החזיק באזרחות מקומית. הוא חזר לפולין, וכיהן כרב העיר פיוטרקוב עד להירצחו בשואה במחנה ההשמדה טרבלינקה. על פי עדות נפגש הרב משה חיים לאו בשעותיו האחרונות עם מגורשים מבני קהילת פרשוב בטרבלינקה שהגיעו בסמוך להגעת הטרנספורט מהגטו בפיוטריקוב. הוא קרא לבני שתי הקהילות אותן הנהיג לקדש שם שמים במותם.