הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 

בית הספר העברי הראשון

 מקומות בעיר

טלפון  
פקס  
דואל  
אתר אינטרנט
כתובת אחד העם 7 ראשון לציון
שכונה  
אזור העיר  
מפה
שעות פעילות
 
תיאור

​מייסדי ראשון-לציון הגשימו את חזון שיבת ציון בשני תחומים עיקריים: האחד, ברכישת קרקע שעליה התיישבו כעובדי אדמה, החיים מיגיע כפיים, והשני בקביעת יסודות של תרבות עברית חדשה המתבססת על הישגי המדע האירופי.

כבר מן הימים הראשונים במושבה עלתה שאלת חינוך הילדים. המייסד, אהרון מרדכי פרימן, הביא מירושלים מלמד חברוני- רבי חיים–טוביה רפפורט. בחצרו הקים אוהל ובו ישבו הילדים על הארץ, סביב שולחן נמוך. תכנית הלימודים כללה תורה, משנה וגמרא, ושיטות ההוראה היו כמקובל ב"חדר" מן הטיפוס הישן. בהמשך, הועברו הלימודים למרתפים בבתי המייסדים פייבל היסמן ודב פישלזון, ונוספו לימודי חשבון וצרפתית.

בשנת 1886 מנתה ראשון לציון כ- 300 תושבים, ובתוכם כמה עשרות ילדים. הקמת בית ספר מודרני עלתה על הפרק, אך נילוו לכך מספר בעיות:

  1. חי​נוך מעורב –באותה עת עדיין לא בא בחשבון לימוד משותף של בנים ובנות ולכן נפתחו בתי ספר נפרדים אשר שוכנו בבתים פרטיים. הרעיון של לימוד בצוותא יצא לפועל רק בשנת 1901, על ידי המנהל ישראל בלקינד.  
  2. שפת ההוראה – המתיישבים דיברו במגוון שפות, בהתאם לארצות המוצא שלהם. לרוב דיברו בבתים אידיש ובשפה זו לימדו תחילה תנ"ך ודינים. באותה עת, שלטה השפה הצרפתית כלשון בינלאומית, במיוחד במזרח התיכון. רק לאט לאט כבשה לה את מקומה הלשון העברית המתחדשת.  
  3. ספרי לימוד – לא היו קיימים ספרי לימוד בעברית. היה צורך לברוא אותם יש מאין.  
  4. הכשרת המורים – לא היו עדיין סמינרים למורים, ולמרבית המורים היתה ידיעה קלושה בלבד בתורת החינוך ובנושאים כגון: התעמלות, זמרה, עבודת גינה ועוד.

תמונה קבוצתית של תלמידיםבשנת 1886 מינתה פקידות הברון את מרדכי לובמן למנהל בית הספר. בתפקידו כמנהל, עיצב לובמן את דמות בית הספר לבנות, ואילו הבנים למדו במרתף בית הכנסת. מצב זה נמשך עד שנת 1901. מרדכי לובמן היה משכיל בנושאי היהדות והשפה העברית כמו גם בידיעות כלליות. הוא היה הראשון שהנהיג את שיטת הלימוד "עברית בעברית" ואת הדיבור העברי לשפת השימוש בחיי היומיום. לובמן אף כתב את "שיחות בידיעת הטבע" להוראת טבע בעברית. 

בשנת 1888 הגיע מירושלים הביל"ויי דוד יודילוביץ. למרות שהתמנה כמורה לצרפתית, נעשה מסור בחרדת קודש להחייאת הלשון העברית ולהפצתה. בשיתוף פעולה עם א. בן יהודה, י. גרזובסקי-גור וח. ציפרין חיברו מערכת ספרים ראשונה בעברית בשם: "בית הספר", "פרוזדור" (למתחילים), "המדריך" (דקדוק), "שעורי הגופים" (הסתכלות על פריטים והבנת תפקידם), "המחשב" (חשבון), "שעשועים" (למקרא). כך קם והיה הפלא של חידוש נעוריה של הלשון העברית. מראשון לציון למדו וכן עשו גם יתר המושבות. בתוך עשור אחד נוסדו בתי ספר עבריים במושבות הארץ, והמורים השתדלו לפתח אצל תלמידיהם רגשות של אהבת הארץ והלאום והנהיגו את הלשון העברית כשפת הוראה ודיבור.בית הספר העברי הראשון

בדבר הסדרים בבית הספר הוחלט (מתוך פרוטוקולים של בית ספר משנת 1899):

​"תלמידי ותלמידות בית הספר ילבשו תלבושת מיוחדת כל עת לימודם בבית הספר, תלבושת לחול, ותלבושת לשבתות... והנערים יכסו ראשם בכובע תורקי (פעס).  

ארבע פעמים בשנה יטיילו התלמידים והתלמידות עם מוריהם לתועלת בריאותם ותלמודם. הוחלט כי פעמיים בשבוע, אחר שעות הלימודים, ילמדו התלמידים גימנאסטיק ושלוש פעמים בשבוע לזמר.   

הוחלט להציע לפני האסיפה הכללית א) כי במקום שפת תורקי ילמדו בית הספר שפת ערבי. ב) ללמודי מדעים כלליים יבקשו מורה טוב, מומחה לדבר".

ועוד הוחלט (מתוך פרוטוקולי םמשנת 1904):

"ה' מאירוביץ שאל, אם נעשו איזה צעדים מיוחדים בביה"ס לפיתוח רגשם של הילדים, רגש אהבת הלאום והארץ וידונו על הצעדים המקובלים למטרה זו: כמו הטפות מיוחדות... אשר תחלנה בערבי ימי החג, טיולים שונים בפגרא, שירה ועוד. ויבואו לידי ההחלטות האלה: מורה יקח איתו את המחלקה שהוא עובד בה רוב שעותיו ויטייל איתה בכל ר"ח (ראש חודש) לפנות ערב, בסביבת המושבה. ובכל חג וחג ינאם איזה מן המורים בפומבי לפני התלמידים בענייני דיומא... ואחר דנו על חלוקת שעות הלימוד בכל יום ויבואו לידי החלטה: כי יתחילו להתפלל לא פחות מבשעה שבע והלימודים הכלליים יחלו בשבע וחצי ויארכו עד לשתים עשרה וחצי. אחר הצהרים משתיים עד ארבע".

שינויי בעלות על בית הספר

שינויי הבעלות על בית הספר במושבה משקפים את הדרך לעצמאות:

  • בין השנים 1882 עד 1886 - בבעלות האיכרים 
  • בין השנים 1886 עד 1901 - בבעלות פקידות הברון
  • בין השנים 1901 עד 1921 - בבעלות ועד המושבה 
  • בין הבשנים 1921 עד 1948 - בית הספר העממי, בפיקוח הוועד הלאומי
  • בשנת 1948 - בפיקוח מדינת ישראל.
  • ביולי 1951 - נקרא בית הספר העממי בשם בית ספר "חביב" על שמו של דב חביב-לובמן, עסקן ציבור רב פעלים.

​התלמידים כרא​י למבנה הדמוגרפי של המדינה

כבר מהשנים הראשונות לייסודו שימש בית הספר כור היתוך למיזוג הגלויות והעדות במושבה. תחילה הצטרפו התימנים והאורפלים, ואחריהם בני כל עדות ישראל. למעשה, במשך כל שנות קיומו היה בית הספר "חביב" ראי למבנה הדמוגרפי של המדינה, מעין מיקרוקוסמוס של החברה בארץ. מושגים כ"מיזוג גלויות", "שילוב מורשת העדות" מעולם לא היו בבחינת מליצות, אלא היוו את מהות העשייה החינוכית בבית הספר.

תמונה ראשית
בית הספר "חביב", שנות האלפיים, צילום: מוזאון ראשון-לציון
תחומי עניין לקישור  
קהלי יעד לקישור  
שירותי המקום  
קטגוריה תיירות; שביל הראשונים
סוג מרכז נוער  
אזהרה
תמונת אוירה
 
התאמת נגישות פיזית לא
מספר גינה  
סדר הופעה 8
קבצים מצורפים
בית הספר "חביב", שנות האלפיים, צילום: מוזאון ראשון-לציון

​מייסדי ראשון-לציון הגשימו את חזון שיבת ציון בשני תחומים עיקריים: האחד, ברכישת קרקע שעליה התיישבו כעובדי אדמה, החיים מיגיע כפיים, והשני בקביעת יסודות של תרבות עברית חדשה המתבססת על הישגי המדע האירופי.

כבר מן הימים הראשונים במושבה עלתה שאלת חינוך הילדים. המייסד, אהרון מרדכי פרימן, הביא מירושלים מלמד חברוני- רבי חיים–טוביה רפפורט. בחצרו הקים אוהל ובו ישבו הילדים על הארץ, סביב שולחן נמוך. תכנית הלימודים כללה תורה, משנה וגמרא, ושיטות ההוראה היו כמקובל ב"חדר" מן הטיפוס הישן. בהמשך, הועברו הלימודים למרתפים בבתי המייסדים פייבל היסמן ודב פישלזון, ונוספו לימודי חשבון וצרפתית.

בשנת 1886 מנתה ראשון לציון כ- 300 תושבים, ובתוכם כמה עשרות ילדים. הקמת בית ספר מודרני עלתה על הפרק, אך נילוו לכך מספר בעיות:

  1. חי​נוך מעורב –באותה עת עדיין לא בא בחשבון לימוד משותף של בנים ובנות ולכן נפתחו בתי ספר נפרדים אשר שוכנו בבתים פרטיים. הרעיון של לימוד בצוותא יצא לפועל רק בשנת 1901, על ידי המנהל ישראל בלקינד.  
  2. שפת ההוראה – המתיישבים דיברו במגוון שפות, בהתאם לארצות המוצא שלהם. לרוב דיברו בבתים אידיש ובשפה זו לימדו תחילה תנ"ך ודינים. באותה עת, שלטה השפה הצרפתית כלשון בינלאומית, במיוחד במזרח התיכון. רק לאט לאט כבשה לה את מקומה הלשון העברית המתחדשת.  
  3. ספרי לימוד – לא היו קיימים ספרי לימוד בעברית. היה צורך לברוא אותם יש מאין.  
  4. הכשרת המורים – לא היו עדיין סמינרים למורים, ולמרבית המורים היתה ידיעה קלושה בלבד בתורת החינוך ובנושאים כגון: התעמלות, זמרה, עבודת גינה ועוד.

תמונה קבוצתית של תלמידיםבשנת 1886 מינתה פקידות הברון את מרדכי לובמן למנהל בית הספר. בתפקידו כמנהל, עיצב לובמן את דמות בית הספר לבנות, ואילו הבנים למדו במרתף בית הכנסת. מצב זה נמשך עד שנת 1901. מרדכי לובמן היה משכיל בנושאי היהדות והשפה העברית כמו גם בידיעות כלליות. הוא היה הראשון שהנהיג את שיטת הלימוד "עברית בעברית" ואת הדיבור העברי לשפת השימוש בחיי היומיום. לובמן אף כתב את "שיחות בידיעת הטבע" להוראת טבע בעברית. 

בשנת 1888 הגיע מירושלים הביל"ויי דוד יודילוביץ. למרות שהתמנה כמורה לצרפתית, נעשה מסור בחרדת קודש להחייאת הלשון העברית ולהפצתה. בשיתוף פעולה עם א. בן יהודה, י. גרזובסקי-גור וח. ציפרין חיברו מערכת ספרים ראשונה בעברית בשם: "בית הספר", "פרוזדור" (למתחילים), "המדריך" (דקדוק), "שעורי הגופים" (הסתכלות על פריטים והבנת תפקידם), "המחשב" (חשבון), "שעשועים" (למקרא). כך קם והיה הפלא של חידוש נעוריה של הלשון העברית. מראשון לציון למדו וכן עשו גם יתר המושבות. בתוך עשור אחד נוסדו בתי ספר עבריים במושבות הארץ, והמורים השתדלו לפתח אצל תלמידיהם רגשות של אהבת הארץ והלאום והנהיגו את הלשון העברית כשפת הוראה ודיבור.בית הספר העברי הראשון

בדבר הסדרים בבית הספר הוחלט (מתוך פרוטוקולים של בית ספר משנת 1899):

​"תלמידי ותלמידות בית הספר ילבשו תלבושת מיוחדת כל עת לימודם בבית הספר, תלבושת לחול, ותלבושת לשבתות... והנערים יכסו ראשם בכובע תורקי (פעס).  

ארבע פעמים בשנה יטיילו התלמידים והתלמידות עם מוריהם לתועלת בריאותם ותלמודם. הוחלט כי פעמיים בשבוע, אחר שעות הלימודים, ילמדו התלמידים גימנאסטיק ושלוש פעמים בשבוע לזמר.   

הוחלט להציע לפני האסיפה הכללית א) כי במקום שפת תורקי ילמדו בית הספר שפת ערבי. ב) ללמודי מדעים כלליים יבקשו מורה טוב, מומחה לדבר".

ועוד הוחלט (מתוך פרוטוקולי םמשנת 1904):

"ה' מאירוביץ שאל, אם נעשו איזה צעדים מיוחדים בביה"ס לפיתוח רגשם של הילדים, רגש אהבת הלאום והארץ וידונו על הצעדים המקובלים למטרה זו: כמו הטפות מיוחדות... אשר תחלנה בערבי ימי החג, טיולים שונים בפגרא, שירה ועוד. ויבואו לידי ההחלטות האלה: מורה יקח איתו את המחלקה שהוא עובד בה רוב שעותיו ויטייל איתה בכל ר"ח (ראש חודש) לפנות ערב, בסביבת המושבה. ובכל חג וחג ינאם איזה מן המורים בפומבי לפני התלמידים בענייני דיומא... ואחר דנו על חלוקת שעות הלימוד בכל יום ויבואו לידי החלטה: כי יתחילו להתפלל לא פחות מבשעה שבע והלימודים הכלליים יחלו בשבע וחצי ויארכו עד לשתים עשרה וחצי. אחר הצהרים משתיים עד ארבע".

שינויי בעלות על בית הספר

שינויי הבעלות על בית הספר במושבה משקפים את הדרך לעצמאות:

  • בין השנים 1882 עד 1886 - בבעלות האיכרים 
  • בין השנים 1886 עד 1901 - בבעלות פקידות הברון
  • בין השנים 1901 עד 1921 - בבעלות ועד המושבה 
  • בין הבשנים 1921 עד 1948 - בית הספר העממי, בפיקוח הוועד הלאומי
  • בשנת 1948 - בפיקוח מדינת ישראל.
  • ביולי 1951 - נקרא בית הספר העממי בשם בית ספר "חביב" על שמו של דב חביב-לובמן, עסקן ציבור רב פעלים.

​התלמידים כרא​י למבנה הדמוגרפי של המדינה

כבר מהשנים הראשונות לייסודו שימש בית הספר כור היתוך למיזוג הגלויות והעדות במושבה. תחילה הצטרפו התימנים והאורפלים, ואחריהם בני כל עדות ישראל. למעשה, במשך כל שנות קיומו היה בית הספר "חביב" ראי למבנה הדמוגרפי של המדינה, מעין מיקרוקוסמוס של החברה בארץ. מושגים כ"מיזוג גלויות", "שילוב מורשת העדות" מעולם לא היו בבחינת מליצות, אלא היוו את מהות העשייה החינוכית בבית הספר.

אחד העם 7 ראשון לציון