הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 

מאפייני גיל ההתבגרות - "הוא לא סופר אותי"

נועה כנען

נועה כנעןהם צריכים דמות חזקה וסמכותית, אבל גם כזו שתדע להתגמש ולהבין. הם זקוקים נואשות לחממה של הבית, אבל רוצים להיות כל היום רק עם חברים. הם כל הזמן מול המראה, אבל מאוכזבים קשות מגופם. נועה כנען עונה על השאלה: איך עוזרים למתבגרים שלנו לעבור את התקופה הסוערת בחייהם?

"האם הייתי אותה ילדה כאשר קמתי בבוקר? רגע, אנסה להיזכר. אני כמעט משוכנעת שהרגשתי את עצמי קצת שונה כשהתעוררתי, אבל אם אני באמת לא אותה ילדה, אז השאלה היא - מי אני כן?" את המשפט הזה אמרה עליזה בספר "עליזה בארץ הפלאות", אבל רבים מבני הנוער המתבגרים מרגישים בדיוק כמוה.​ 

התקופה של גיל ההתבגרות ידועה כאחת התקופות הקשות יותר בהתפתחות של הילדים. לא, הקושי הוא לא רק נחתם הבלעדית של ההורים והמשפחה, למרות שלעתים זה נראה לכם ההורים כך. הקושי הוא גם של המתבגר עצמו, ומתוך הקשיים האלה צומחים ההישגים וההתפתחות שחשובה כל כך בגיל ההתבגרות. בסיכומו של דבר מתפתחת מערכת יחסים חדשה בין המתבגר לבין הוריו וסביבתו הקרובה. זו תקופה שנמשכת בין גיל 9 עד גיל 25 והיא קשה בעיקר בגלל הניגודים והסתירות הטמונים בה. 

בתקופה הזאת, שבה הילד המתבגר שלכם עובר תהליך של התפתחות והופך להיות מבוגר, קיים מתח מתמיד בין תלותיות לבין עצמאות, בין התחושה של "אני יודע הכול" לבין התחושה של "איזה חוסר אונים", בין הרצון להתנסות בדברים חדשים לבין הצורך להישאר עם המוכר והידוע, ובין הצורך להיות בקרב המשפחה לבין הרצון האמיתי, להיות בקרב החברים. אז מה עובר עליהם בגיל ההתבגרות?

"להסתכל על עצמי מבחוץ"

זוכרים איך אתם חשבתם כשהייתם בגיל ההתבגרות? ובכן, בגיל הזה מתבצע שינוי מהותי בדרך החשיבה. מתבגרים חושבים אחרת לגמרי מילדים, באופן מופשט, פילוסופי והשערתי. זוהי חשיבה שאומרת שאני יכול להסתכל על עצמי מבחוץ, מה שהופך אותי לעסוק בעצמי כל הזמן. בגלל זה נוצרת התחושה שבני נוער מרגישים ש"רק הם חשובים". גם עבור בני הנוער, זהו תהליך חדש לגמרי.

חוויות בלי סינון

בגלל גילם המתקדם והחשיבה המפותחת שלהם, חווים המתבגרים חשיפה מוגברת. בבת אחת הם עושים הכול בכוחות עצמם, נחשפים לעולם חדש לבדם, מתחיל הניתוק מההורים והם חווים חוויות חדשות בלי הסינון של ההורים. זהו תהליך שלא אחת מייצר גם חרדה.

"יש! ההורים שלי לא בבית"

כן, אם יש לכם מתבגרים ואתם מרגישים שהם ממש לא רוצים להיות איתכם, אתם לא לבד. זהו הגיל שבו נערכים שינויים ביחסים בין המתבגרים לבין המשפחה. הם רוצים ניתוק מההורים ומתחילים להיות ביקורתיים ושיפוטיים כלפי ההורים כחלק מתהליך הבריא של ההתנתקות שלהם.

גיל ההתבגרות מתרחש כולו בשדה החברתי וחשוב להבין זאת. זהו השדה שבו הצלחה וכישלון הם גורליים והשאלות - האם אני אהוב או לא אהוב? האם דעתי חשובה או לא חשובה? מעסיקות אותם כל הזמן.

מרד ושליטה

כולם מכירים את המיתוס שאומר שמתבגרים מורדים, זה קשור להגדרה העצמית שלהם ומהווה חלק מתהליך ההתבגרות. זהו שלב שבו המתבגרים בודקים את גבולות המציאות כל עוד הם עדיין בתוך החממה של ההורים, והולכים עד הקצה.

הם גם עסוקים בשליטה כל הזמן. למה? כי הם נמצאים בשלב של אובדן שליטה. למשל, הגוף שלהם מאכזב אותם דווקא בגיל הכי חשוב מבחינה חברתית. לכן הם מחפשים את המצבים שבהם הם יחליטו ולא פעם שומעים אותם אומרים את המשפט: "אתם לא תחליטו עליי. אני אחליט".

סקס, תנודתיות ותוגת נעורים

זהו הגיל שבו מופיע פתאום בחייהם של ילדינו כוח חדש שלא היה שם קודם: הסקס. זהו כוח חדש שמאוד מבלבל את המתבגרים, גם את הבנים וגם את הבנות.
תופעות נוספות שהם חווים הן התנודתיות ותוגת הנעורים. מתבגרים הם תנודתיים, הם לא יציבים בכל פרמטר, רגע הם שמחים ורגע הם בוכים. זוהי תנודתיות שמקרינה על כל הסביבה. אליה מצטרפת תוגת הנעורים. אם הם נראים לכם במלנכוליה זה לא בהכרח אומר שהם בדיכאון, אבל המעברים בין השמחה לעצב גדולים ומשמעותיים עבורם.

אז מה עושים עם כל זה?

אסור לנו לשכוח שהמתבגרים שלנו מבולבלים, מאוכזבים מצורתם החיצונית, מושפעים מהחברים ומהסביבה, מנסים בכל דרך להתנתק מאיתנו ולהרגיש גדולים ומשפיעים. הם מתנהלים כמו רכבת הרים סוערת, במרד ובבדיקת גבולות מתמשכת. דווקא בגלל כל אלה חשוב שנזכור שהמתבגרים שלנו צריכים הורים חזקים ויציבים שמעמידים גבולות ברורים והגיוניים. לפעמים הגבולות יכולים להיות גמישים וניתנים למשא ומתן, אבל אלה עדיין גבולות.

אנחנו צריכים לשים לב גם שהם מטעים, הם גדולים פיזית וחושבים שהם "המציאו את הגלגל", שהם יודעים ומבינים טוב מאיתנו ובאופן כללי לא ממש "סופרים אותנו", למרות כל זאת תתפלאו, הם זקוקים לנו מאוד. הם מחפשים הורה סמכותי, בטוח בעצמו ונחוש כדי שתהיה להם דמות יציבה וחזקה שיוכלו להתעמת איתה, כזו שלא נשברת ולא נבהלת. לכן, לא צריך לפחד מהם או מעוצמת הכעסים שלהם. מצד שני, הם זקוקים גם להורים גמישים, שיכולים לנווט ולהתאים את עצמם. יכולת ניווט נכונה שלנו ההורים, יחד עם גבולות ברורים, יציבים וסמכותיים, תבטיח התפתחות נפשית ובריאה של המתבגרים שלנו, שהם למעשה המבוגרים של המחר.


 
הכותבת היא מדריכת הורים ומנחת קבוצות הורים בגישת אדלר. מנחת סדנאות הורים במכללת הורים ראשון לציון. המאמר פורסם בפורטל המשפחה הישראלי