הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 

חנה לוין

 ראשי העיר בהווה ובעבר

סדר הופעה 6
תיאור

​נולדה ברוסיה, למדה בגימנסיה ובקונסרבטוריון באודסה.

עלתה לישראל בשנת 1923, והגיעה לתל אביב.

שנה לאחר מכן נישאה למיכאל לוין בראשון לציון. 

ראשית פעילותה הציבורית עם הצטרפותה ל"ויצ"ו" בשנת 1925. 

מאז ועד ליומה האחרון, הוקדשו חייה לפעילות ציבורית ולמערכות ההתנדבות בארץ. 

נקברה בראשון לציון.

תמונה
חנה לוין
תקופת כהונה משנת 1956 עד שנת 1960
שנת לידה ופטירה נולדה ב- 1897, נפטרה ב- 1985
שרות צבאי

בתקופת מלחמת העולם השנייה התגייסה לחיל העזר של נשים בצבא הבריטי, ובו שירתה ארבע שנים בארץ ישראל ובמצרים. הגיעה לדרגת לוטננט (סגן) ואת זמנה הקדישה לטיפול בחיילות הארץ ישראליות. 

כשהשתחררה עסקה בשיקום החיילות והחיילים המשוחררים במסגרת לשכת השחרור, שהוקמה על ידי הסוכנות היהודית והוועד הלאומי. 

​בזכות פעילותה המבורכת, זכתה בעיטור "גור אריה". העיטור, שניתן על ידי איגוד החיילים המשוחררים מכל הצבאות שנלחמו בנאצים, הוענק לה על ידי רב אלוף חיים לסקוב שכיהן כיושב ראש האיגוד. 

בשנת תש"ח 1948, עם פרוץ מלחמת השחרור, התגייסה לצה"ל והיא בת 50. שירתה כקצינת גיוס ראשית לחיל נשים, ולאחר מכן כקצינת המטה הכללי בדרגת רב סרן, ממונה על קציני העיר בארץ ועל הטיפול בבעיות החייל כפרט. 

תפקידים נוספים
  • ​בשנותיה הראשונות במושבה הצטרפה להסתדרות נשים ציוניות, שנוסדה אז בראשון-לציון. 

  • בשנת 1936, עם הנחת אבן הפינה למוזיאון רוטשילד, חתמה על מגילת היסוד בשם הסתדרות הנשים.

  • כיהנה במשך עשרות שנים כיושבת ראש ויצ"ו בראשון לציון, כיושבת ראש הנהלת ויצ"ו בארץ וכחברה בהנהלת ויצ"ו העולמית. 

  • הייתה חברה במועצה הציבורית לתכנון ובנייה וברשות פס"ח (פינוי, סעד, חללים בעת חירום).

  • הקדישה מאמצים מיוחדים בטיפול ובקליטה של עולים חדשים. 

  • נמנתה עם מטה היערכות המשק לשעת חירום (מל"ח) במשך עשרות שנים. 

  • התנדבה בבסיסי צה"ל והרצתה בפני חיילים.

  • הייתה ממייסדי איגוד החיילים המשוחררים, ולקחה חלק בכל המוסדות המרכזיים של האיגוד. פעלה רבות למען שיקום נפגעי הקרבות.

  • היתה חברת הנהלה של הוועד הארצי למען החייל, שמטעמו טיפלה בהיאחזויות הנח"ל, עם דגש מיוחד על שיפור תנאי השירות של החיילות והחיילים. לימים, זכתה בתואר עמית כבוד לכל ימי חייה של הוועד למען החייל. 

עיריית ראשון לציון

חנה לוין היא האישה הראשונה והיחידה שכיהנה כראש עיר בארץ, עד לבחירות שנערכו בשנת 1998. 

לפני כן, נבחרה כחברת מועצה וכחברת עיריית ראשון לציון. 

בסוף שנות ה- 30 הייתה ראש מחלקת החינוך של המועצה המקומית, ופעלה למען פיתוח מוסדות החינוך והחזקת מועדונים לנוער. 

בנוסף לחינוך, החזיקה בידיה את תיקי הבריאות והרווחה. 

בתקופתה כהונתה כראש העיר, נסלל הכביש המחבר את העיר לשפת הים, והוקם השירות הפסיכולוגי העירוני.

בראש דאגתה עמד החינוך, והיא האמינה כי מקומו בראש סדר העדיפויות הלאומי- יזמה את מפעל ההזנה והגשת כוס קקאו לילדי בתי הספר, פתחה מועדוני נוער, הקימה קונסרבטוריון עירוני ללימודי נגינה, דאגה לתקצב את החינוך העצמאי, והקדישה כספים פרטיים רבים עבור מלגות לתלמידים וסטודנטים נזקקים. 

היא הקצתה אדמה להקמת בית אבות לגמלאי צה"ל וליוצאי הצבא הבריטי והבריגדה, ותרמה סכום כסף גדול להקמת בית ויצ"ו בראשון לציון. 

​יזמה את העברתו של בית הפקידות מפיק"א (חברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל) לידי העירייה. היא הועידה את קומתו התחתונה של הבית עבור "יד לבנים", ותכננה להקים בקומה השניה את מוזיאון הגפן והיין, אף שלא הצליחה בכך. 

נושא ראשי העיר בהווה ובעבר
קבצים מצורפים
חנה לוין

שנת לידה

נולדה ב- 1897, נפטרה ב- 1985

תקופת כהונה

משנת 1956 עד שנת 1960

​נולדה ברוסיה, למדה בגימנסיה ובקונסרבטוריון באודסה.

עלתה לישראל בשנת 1923, והגיעה לתל אביב.

שנה לאחר מכן נישאה למיכאל לוין בראשון לציון. 

ראשית פעילותה הציבורית עם הצטרפותה ל"ויצ"ו" בשנת 1925. 

מאז ועד ליומה האחרון, הוקדשו חייה לפעילות ציבורית ולמערכות ההתנדבות בארץ. 

נקברה בראשון לציון.

שירות צבאי

בתקופת מלחמת העולם השנייה התגייסה לחיל העזר של נשים בצבא הבריטי, ובו שירתה ארבע שנים בארץ ישראל ובמצרים. הגיעה לדרגת לוטננט (סגן) ואת זמנה הקדישה לטיפול בחיילות הארץ ישראליות. 

כשהשתחררה עסקה בשיקום החיילות והחיילים המשוחררים במסגרת לשכת השחרור, שהוקמה על ידי הסוכנות היהודית והוועד הלאומי. 

​בזכות פעילותה המבורכת, זכתה בעיטור "גור אריה". העיטור, שניתן על ידי איגוד החיילים המשוחררים מכל הצבאות שנלחמו בנאצים, הוענק לה על ידי רב אלוף חיים לסקוב שכיהן כיושב ראש האיגוד. 

בשנת תש"ח 1948, עם פרוץ מלחמת השחרור, התגייסה לצה"ל והיא בת 50. שירתה כקצינת גיוס ראשית לחיל נשים, ולאחר מכן כקצינת המטה הכללי בדרגת רב סרן, ממונה על קציני העיר בארץ ועל הטיפול בבעיות החייל כפרט. 

שירות צבאי

בתקופת מלחמת העולם השנייה התגייסה לחיל העזר של נשים בצבא הבריטי, ובו שירתה ארבע שנים בארץ ישראל ובמצרים. הגיעה לדרגת לוטננט (סגן) ואת זמנה הקדישה לטיפול בחיילות הארץ ישראליות. 

כשהשתחררה עסקה בשיקום החיילות והחיילים המשוחררים במסגרת לשכת השחרור, שהוקמה על ידי הסוכנות היהודית והוועד הלאומי. 

​בזכות פעילותה המבורכת, זכתה בעיטור "גור אריה". העיטור, שניתן על ידי איגוד החיילים המשוחררים מכל הצבאות שנלחמו בנאצים, הוענק לה על ידי רב אלוף חיים לסקוב שכיהן כיושב ראש האיגוד. 

בשנת תש"ח 1948, עם פרוץ מלחמת השחרור, התגייסה לצה"ל והיא בת 50. שירתה כקצינת גיוס ראשית לחיל נשים, ולאחר מכן כקצינת המטה הכללי בדרגת רב סרן, ממונה על קציני העיר בארץ ועל הטיפול בבעיות החייל כפרט. 

תפקידים נוספים

  • ​בשנותיה הראשונות במושבה הצטרפה להסתדרות נשים ציוניות, שנוסדה אז בראשון-לציון. 

  • בשנת 1936, עם הנחת אבן הפינה למוזיאון רוטשילד, חתמה על מגילת היסוד בשם הסתדרות הנשים.

  • כיהנה במשך עשרות שנים כיושבת ראש ויצ"ו בראשון לציון, כיושבת ראש הנהלת ויצ"ו בארץ וכחברה בהנהלת ויצ"ו העולמית. 

  • הייתה חברה במועצה הציבורית לתכנון ובנייה וברשות פס"ח (פינוי, סעד, חללים בעת חירום).

  • הקדישה מאמצים מיוחדים בטיפול ובקליטה של עולים חדשים. 

  • נמנתה עם מטה היערכות המשק לשעת חירום (מל"ח) במשך עשרות שנים. 

  • התנדבה בבסיסי צה"ל והרצתה בפני חיילים.

  • הייתה ממייסדי איגוד החיילים המשוחררים, ולקחה חלק בכל המוסדות המרכזיים של האיגוד. פעלה רבות למען שיקום נפגעי הקרבות.

  • היתה חברת הנהלה של הוועד הארצי למען החייל, שמטעמו טיפלה בהיאחזויות הנח"ל, עם דגש מיוחד על שיפור תנאי השירות של החיילות והחיילים. לימים, זכתה בתואר עמית כבוד לכל ימי חייה של הוועד למען החייל. 

תפקידים נוספים

  • ​בשנותיה הראשונות במושבה הצטרפה להסתדרות נשים ציוניות, שנוסדה אז בראשון-לציון. 

  • בשנת 1936, עם הנחת אבן הפינה למוזיאון רוטשילד, חתמה על מגילת היסוד בשם הסתדרות הנשים.

  • כיהנה במשך עשרות שנים כיושבת ראש ויצ"ו בראשון לציון, כיושבת ראש הנהלת ויצ"ו בארץ וכחברה בהנהלת ויצ"ו העולמית. 

  • הייתה חברה במועצה הציבורית לתכנון ובנייה וברשות פס"ח (פינוי, סעד, חללים בעת חירום).

  • הקדישה מאמצים מיוחדים בטיפול ובקליטה של עולים חדשים. 

  • נמנתה עם מטה היערכות המשק לשעת חירום (מל"ח) במשך עשרות שנים. 

  • התנדבה בבסיסי צה"ל והרצתה בפני חיילים.

  • הייתה ממייסדי איגוד החיילים המשוחררים, ולקחה חלק בכל המוסדות המרכזיים של האיגוד. פעלה רבות למען שיקום נפגעי הקרבות.

  • היתה חברת הנהלה של הוועד הארצי למען החייל, שמטעמו טיפלה בהיאחזויות הנח"ל, עם דגש מיוחד על שיפור תנאי השירות של החיילות והחיילים. לימים, זכתה בתואר עמית כבוד לכל ימי חייה של הוועד למען החייל. 

עיריית ראשון לציון

חנה לוין היא האישה הראשונה והיחידה שכיהנה כראש עיר בארץ, עד לבחירות שנערכו בשנת 1998. 

לפני כן, נבחרה כחברת מועצה וכחברת עיריית ראשון לציון. 

בסוף שנות ה- 30 הייתה ראש מחלקת החינוך של המועצה המקומית, ופעלה למען פיתוח מוסדות החינוך והחזקת מועדונים לנוער. 

בנוסף לחינוך, החזיקה בידיה את תיקי הבריאות והרווחה. 

בתקופתה כהונתה כראש העיר, נסלל הכביש המחבר את העיר לשפת הים, והוקם השירות הפסיכולוגי העירוני.

בראש דאגתה עמד החינוך, והיא האמינה כי מקומו בראש סדר העדיפויות הלאומי- יזמה את מפעל ההזנה והגשת כוס קקאו לילדי בתי הספר, פתחה מועדוני נוער, הקימה קונסרבטוריון עירוני ללימודי נגינה, דאגה לתקצב את החינוך העצמאי, והקדישה כספים פרטיים רבים עבור מלגות לתלמידים וסטודנטים נזקקים. 

היא הקצתה אדמה להקמת בית אבות לגמלאי צה"ל וליוצאי הצבא הבריטי והבריגדה, ותרמה סכום כסף גדול להקמת בית ויצ"ו בראשון לציון. 

​יזמה את העברתו של בית הפקידות מפיק"א (חברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל) לידי העירייה. היא הועידה את קומתו התחתונה של הבית עבור "יד לבנים", ותכננה להקים בקומה השניה את מוזיאון הגפן והיין, אף שלא הצליחה בכך. 

עיריית ראשון לציון

חנה לוין היא האישה הראשונה והיחידה שכיהנה כראש עיר בארץ, עד לבחירות שנערכו בשנת 1998. 

לפני כן, נבחרה כחברת מועצה וכחברת עיריית ראשון לציון. 

בסוף שנות ה- 30 הייתה ראש מחלקת החינוך של המועצה המקומית, ופעלה למען פיתוח מוסדות החינוך והחזקת מועדונים לנוער. 

בנוסף לחינוך, החזיקה בידיה את תיקי הבריאות והרווחה. 

בתקופתה כהונתה כראש העיר, נסלל הכביש המחבר את העיר לשפת הים, והוקם השירות הפסיכולוגי העירוני.

בראש דאגתה עמד החינוך, והיא האמינה כי מקומו בראש סדר העדיפויות הלאומי- יזמה את מפעל ההזנה והגשת כוס קקאו לילדי בתי הספר, פתחה מועדוני נוער, הקימה קונסרבטוריון עירוני ללימודי נגינה, דאגה לתקצב את החינוך העצמאי, והקדישה כספים פרטיים רבים עבור מלגות לתלמידים וסטודנטים נזקקים. 

היא הקצתה אדמה להקמת בית אבות לגמלאי צה"ל וליוצאי הצבא הבריטי והבריגדה, ותרמה סכום כסף גדול להקמת בית ויצ"ו בראשון לציון. 

​יזמה את העברתו של בית הפקידות מפיק"א (חברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל) לידי העירייה. היא הועידה את קומתו התחתונה של הבית עבור "יד לבנים", ותכננה להקים בקומה השניה את מוזיאון הגפן והיין, אף שלא הצליחה בכך.